סוף להסגר הכלבים הנושכים במכלאות? מליאת הכנסת אישרה היום בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת של חברות הכנסת מיקי חיימוביץ' ושרן השכל לפיה כלבים וחתולים שנשכו, יכנסו לבידוד בית, במקום העברתם להסגר במכלאה. 28 תמכו בהצעת החוק ללא מתנגדים.
מטרת החוק היא לקבוע חלופה לבידוד במכלאה עירונית של כלב או חתול שנשך או בא במגע עם אדם או בעל חיים אחר ויש חשש להדבקה במחלת הכלבת.
החלופה קובעת שרופא וטרינר ממשלתי או רופא וטרינר עירוני יהיה רשאי לתת היתר להחזקת כלב או חתול שנשך, בבידוד בביתו של בעל הכלב או החתול. ההיתר יינתן אם מתקיימים התנאים שקבע השר.
כמו כן, הוצע לקבוע כי אם הבעלים לא החזיר את בעל החיים לרשותו לאחר תקופת הבידוד, רשאי רופא וטרינר עירוני או ממשלתי, לאחר שנתן לבעליו של בעל החיים הזדמנות להשמיע טענותיו בתוך 14 ימים ממועד שמסרו לו הודעה על כך, למסור לאימוץ את בעל החיים וזאת במקום הסמכות הנתונה היום בחוק לפיה ניתן להמית את הכלב או החתול.
רק אם לא ניתן היה למסור את בעל החיים לאימוץ במאמץ סביר ובפרק זמן סביר, יהיה הרופא הווטרינר רשאי להורות על המתתו, תוך מניעת סבל מיותר. עוד מוצע להגביל בפקודה את האפשרות לבקש צו להשמיד בעל חיים, בלא תשלום פיצויים לבעלים, רק מהטעם שבעל החיים משתולל. הדבר יתאפשר רק אם הוא צפוי להידבק או להדביק בכלבת.
בדברי ההסבר נכתב: "על פי פקודת הכלבת כנוסחה היום, בעל חיים שנעצר בשל נשיכת אדם מבודד למשך עשרה ימים 'מיום התחלת המעצר'. נושא הבידוד וההסגר הוא כאוב ביותר הן לבעל החיים והן לבעליו.
על כן מוצע למזער, ככל שניתן, את משך הזמן שבו מצוי בעל החי בבידוד, ובלבד שאין בכך כדי לסכן את בריאות הציבור.
מבדיקה מקצועית עולה כי הבידוד וההסגר חשובים לצורך שמירה על בריאות הציבור במשך תקופה של עשרה ימים מיום הנשיכה ולא מיום כניסת בעל החיים לבידוד. החזקת כלב בבידוד לאחר שחלפו עשרה ימים אלו פוגעת בכלב ואין בה שום תועלת״.
ח"כ השכל אמרה לאחר אישור החוק: "עד היום פשוט הענישו כלבים, על ידי החזקה שלהם בהסגרים עירוניים, לפעמים ללא סיבה מוצדקת. הסיכוי שכלב שחוסן נגד כלבת ידבק במחלה הוא כמעט אפסי. לכן, אין צורך להעניש אותו ולכלוא אותו בהסגר עירוני מחשש להדבקה. אפשרות הפיקוח עליו במשך כמה ימים בהסגר הביתי, היא האפשרות המיטבית לו ולבעליו. כך גם הכלב לא יחווה טראומה ובידוד בהסגר עירוני וגם המשפחה לא תעבור הליך של הרחקה וניתוק מבן המשפחה ההולך על ארבע״.
"אין כלבים רעים – יש אנשים רעים"
עו"ד דפנה פלר, סגנית יו"ר בוועדה הארצית לזכויות בעלי חיים של לשכת עוה"ד, מסרה: "בישראל מומתים למעלה מ – 100,000 כלבים בשנה בהסגרים, ו-80%-90% חתולים שמגיעים להסגרים גם הם מומתים. בריאים או פחות, גורים או מבוגרים, גזע גדול או קטן וכן הלאה – הם מומתים. המשותף לכלבים ולחתולים בהסגרים הוא שהם מגיעים אל סופם בתוך שקית אשפה במזבלה.
"רובם מגיעים בריאים אך לאור ההזנחה הפושעת שיש ברוב ההסגרים, ובניגוד לחוק צער בעלי חיים, הם מפתחים מחלות, רזון קיצוני ולבסוף או שנכנעים או שפשוט מורדמים בזריקת מוות אכזרית, וזה קורה כמעט בכל שעה ביום.
"במרוצת הזמן, אנו יכולים לראות את ההתקדמות של הציבור החסר אונים אשר מנסה בכל כוחו לאכוף את חוק צער בעלי חיים, אך לא רואים כל אכיפה של החוק המדובר. קיימים המוני פעילים לזכויות בעלי חיים אשר דנים בשאלה באופן יומיומי, מדוע קיים חוק? ומדוע חוק זה אינו נאכף על ידי רוב הווטרינרים של ההסגרים, ואלה עושים כל אשר העולה על רוחם מבלי שמישהו בכלל בודק אותם.
"החוק החדש של חה"כ שרן השכל יחד עם חה"כ מיקי חיימוביץ הוא שינוי מרענן. יום היסטורי למדינת ישראל.
הכנסת כלב/חתול להסגר היא טראומה אדירה לבעלי החיים. רצוי לדעת שכשמרחיקים בעל חיים ממשפחתו, סביבתו, הרגליו הוא נכנס למצב לחץ עצום ואשר יכול להביא למחלות עור כמו דמודקס, למצב נפשי ירוד, תוקפנות וכו'.. וזאת משום שהריחות (כלבים וחתולים מריחים את החיים בניגוד אלינו שרואים את העולם) של המון בעלי חיים נמצאים איתם בסגר או אז מתחיל ה"סטרס", ובפרט שעקרו אותו מהסביבה הרגילה שלו. גם חזרתו של בעל החיים לביתו לאחר הסגר מלווה בטראומה שקשה מאוד להיפטר ממנה. החוק החדש בא ומסביר שקיימות אפשרויות אחרות כגון סגר בייתי, וישנו חוק אשר בעזרתו ניתן להפחית את סבלם של בעלי החיים.
"ישנם ויכוחים רבים סביב המוסריות וסביב השאלה האם כלב שתקף ראוי להיכנס להסגר של 10 ימים? עוד דבר שחובה להבין, אין, פשוט אין כלבים רעים – יש אנשים רעים".
"חוק מבורך"
"כלבים הם בעלי חיים החיים בלהקות, ועל אף הביות שלהם לעולם היצר ההישרדותי יחיה בהם. קרי, בלהקה לכל אחד יש תפקיד אך כולם כפופים לאלפא, ומכאן שכל אחד יודע את מקומו בלהקה. לצערי, הרבה אנשים מביאים כלבים מבלי שלמדו וחקרו מעט את הנושא, ואז נוצר מצב שהכלב הוא "האלפא" בבית ומרגיש צורך תמיד להגן על בעליו. מצד אחר, ישנם אנשים אשר מאמנים את הכלבים שלהם לתקוף ולהיות אגרסיבי. כשאותו כלב תוקף הוא זה שבסופו של דבר ישלם את המחיר, והמחיר הוא סגר ועל אף שהוא כלל לא אשם. מדוע לא לראות בבעלים של כלב שמאמן אותו לתקוף כאשם עיקרי? כיוון שהרגשת העליונות של בני האנוש על בעליי החיים ( הרגשה בלתי נסבלת בעיניי) חשובה בהרבה יותר מחייו של כלב.
מעבר לעובדה כי בעלי חיים עלולים לצאת מההסגר חולים מאוד, הם יחזרו לביתם ויסכנו את בני הבית.
"כלבים יכולים להדביק במחלת הכלבת אך ורק אם הם חולים במחלה ולא כאשר הם נשאים של מחלת הכלבת, משמע הם חלו בכלבת אך הנגיף טרם הגיע למוח, ולא כאשר הם “רק” נשאים. מהרגע בו הנגיף יגיע למוח של הכלב יהיו לכלב עשרה ימים עד שיראה תסמינים או ימות. מכאן, שתלונה הגיעה לאחר עשרה ימים מיום הנשיכה, והכלב עדיין חי, אזי כי אין כל משמעות להכנסת הכלב לתצפית בהסגר.
"מהצד השני, ובניגוד לרפואה, פקודת הכלבת, שעל פיה פועלות הרשויות המקומיות, הינה פרימיטיבית ומבהירה שספירת עשרת הימים תיעשה ממועד כניסת הכלב להסגר, בלי שום הגיון, בוודאי לא תועלת (בזבוז כספים אדיר) ושוב, בניגוד לרפואה.
"אין כל ספק שהחוק החדש מבורך, ראוי ונכון ואני תקווה כי בקרוב מאוד נראה עוד הרבה שינויים חדשים בכל נושא בעלי החיים וזכויותיהם. ועד אז נקווה כי בעלי החיים לא ידעו עוד צער וכאב".
הכותבת פעילה לזכויות בעלי חיים כ 23 שנים וסגנית יו"ר בוועדה הארצית לזכויות בעלי חיים של לשכת עורכי הדין.
