שופטת בית משפט המחוזי מרכז, מיכל ברנט, גזרה 15 חודשי מאסר על יוסי כהן, בן 68, הנהג שפגע והפקיר את הילה מיכלי-נחמן ז"ל בכביש 6. כהן שהורשע בהפקרה אחרי פגיעה, שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיה, יפצה את המשפחה ב-105 אלף שקלים כאשר 30 אלף שקלים לאלמן ועוד 25 אלף שקלים לכל אחד משלושת ילדיה.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, לפני כארבע וחצי שנים, נהגה הילה מיכלי נחמן ז"ל, בכביש 6 בקילומטר 145 מדרום לצפון סמוך למחלף חורשים. עימה ברכב ישב, במושב הקדמי, בנה הפעוט ומאחור ישבו אימה וילדיה התאומים כבני 3 חודשים. במהלך נסיעתה איבדה המנוחה שליטה על מכונית הפג'ו, פגעה במעקה הבטיחות הימני כך שהרכב הסתחרר, נפגע בצידו הימני מהמעקה ונעצר על השול השמאלי כשפניו לכיוון דרום, נגד כיוון התנועה.
לאחר העצירה החל להיפלט עשן מהרכב ומאחר והצד הימני נפגע ולא ניתן היה לפתוח את הדלת הימנית, על כן הוציאה המנוחה את ילדיה דרך חלון הרכב. המנוחה הניחה את התאומים הישובים בסל-קל על השול, בין הרכב למעקה הבטיחות והורתה לבנה הפעוט לעמוד לידם. היא עצמה ניגשה לסייע לאמה לצאת מצידו השמאלי של הרכב. באותה עת נהג הנאשם בכביש ברכבו הפרטי בנתיב הנסיעה השמאלי, במהירות של 150 קמ"ש לפחות.
בהגיע הנאשם בסמוך לרכב, עמדה המנוחה בנתיב הנסיעה השמאלי, ובעודה מנסה לסייע לאימה לצאת מהרכב, פגע בה בעוצמה עם חזית שמאל של השברולט, כך שהוטחה על דופן שמאל של הפג'ו, הועפה על הכביש ונהרגה במקום. מיד לאחר התאונה עצר הנאשם על השול הימני כשבליבו גמלה החלטה להסתיר את מעורבותו בתאונה, להעלים ראיות ולשבש הליכי חקירה ומשפט. הנאשם לא אמר לגורמי ההצלה והמשטרה אשר הגיעו למקום כי הוא מעורב בתאונה. בשלב מסוים חזר לשברולט ועזב את המקום.
הנאשם שטף את צידה השמאלי של מכוניתו באמצעות צינור גרניק המיועד לשטיפה בלחץ גבוה, והעלים את הראיות ונסע לתחנת המשטרה בחדרה ברכב השברולט ודיווח בכזב כי נסע בכביש 6 ונפגע בתאונה על ידי רכב מרצדס שחור.
הפרקליטות בחרה שלא להאשים את הנהג הדורס בהריגה מכיוון שהחקירה המשטרתית העלתה כי התאונה הייתה בלתי נמנעת. האישום התייחס למעשיו של הנהג הפוגע לאחר התאונה.
בהכרעת הדין, כתבה השופטת ברנט כי המנוחה שסברה, תוך טעות, כי בני משפחתה נמצאים בסכנת חיים, בהיותם ישובים ברכב המעלה עשן, עשתה מעשה הרואי בניסיון להצילם, זאת תוך סיכון חייה. עם זאת, הנאשם לא הואשם בגרימת מותה של המנוחה.
עוד קבעה השופטת כי הנאשם "לא הבין בעת הפגיעה עצמה כי פגע במנוחה וזאת עד לשיחה עם שני אנשים שהיו בכביש. עם זאת הנאשם הבין כי משהו פגע ברכבו והוא היה מעורב בתאונה. משכך עצר בשול הימני לבדוק את רכבו. כאשר דיבר עם השניים קישר בין האירועים והבין שהמכה שחש ברכבו היתה פגיעתו במנוחה".
"מצב הדברים הנדון", נכתב בהכרעת הדין, "שונה ממקרה בו ההפקרה כשלעצמה היא שגרמה, או היה צפוי שתגרום, במונחים של קשר סיבתי, להחמרת הפציעה או למוות, שכן במקרים אלו מובן כי יש מקום להתחשב בנזק שנגרם לנפגעים בעת קביעת מתחם העונש, וזאת אף בהתאם להוראות סעיף 40ט לחוק. כמו כן, יתכנו מצבים בגדרם הנהג היה יכול לעמוד על חומרת הפגיעה כבר בעת התרחשות התאונה – כגון שמדובר ברכב כבד שמחץ רכב אחר, או שהנוהג נוכח במו עיניו בחומרת הפגיעה טרם ההפקרה וכד' – ואז יתכן שיהיה מקום להחמיר עם מי שהורשע בהפקרה, מהטעם שידע, או יכול היה לדעת, שהוא מותיר במקום התאונה נפגע שמצבו קשה".
"על כל פנים", נכתב עוד, "המחוקק לא הבחין בין המצבים השונים והורה להחמיר בעונש כאשר עקב התאונה עצמה, ולא רק עקב ההפקרה, נגרמה לנפגע חבלה חמורה או מוות, ללא קשר לאחריות להתרחשות התאונה או למצב הידיעה של הנהג באשר לחומרת הפגיעה שנגרמה בתאונה".
_________________________________________
