היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, התייצב מכוח סמכותו הייחודית להליך בקשת רשות ערעור המתנהל בביהמ"ש העליון, ועוסק באופן ההתנהלות הראוי של חברות השכרת רכב בתביעות נזקי רכוש שמגישים נגדן צדדים שלישיים בגין נזקים שגרמו שוכרי כלי הרכב. בחוות דעתו, היועמ"ש סבור שחברות השכרת רכב מחויבות לשאת בכיסוי נזקי הרכוש שגרמו השוכרים לרכבי צד ג', וזאת בין אם הן רכשו פוליסות ביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים לכלי הרכב שבבעלותן ובין אם החליטו ליטול על עצמן את ההתחייבות כ"מעין מבטח", במקום לרכוש ביטוח בחברה חיצונית.
ההליך בו התייצב היועמ"ש, עוסק בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א, אשר דחה את ערעורה של חברת השכרת הרכב "בסט קאר" שנתבעה בגין נזקי רכוש של צד ג', שרכבו נפגע כתוצאה מתאונה שאירעה בינו לבין שוכר רכב. בפסק הדין של בימ"ש השלום בת"א נקבע, כי יש עילת תביעה ישירה נגד חברת ההשכרה והחברה חבה באחריות נזיקית לרכושו של צד ג'. בבית המשפט המחוזי נדחה כאמור הערעור שהגישה החברה ומכאן בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון, במסגרתה טענה "בסט קאר", כי אין לראות בה כאחראית ישירה לנזקים שגרם פלוני לצד ג' ברשלנותו, שכן לטענתה ל"חברת ההשכרה לא הייתה כל יד ורגל בגרימת הנזקים עצמם, וכל חטאה הוא עצם היותה בעלת הרכב".
היועמ"ש החליט להתייצב להליך, מכוח סמכותו, ובעמדה העקרונית שהגיש, נאמר כי על חברות להשכרת רכב לשאת בנזקי רכוש של צד ג' שנפגע מרכב השכרה. "מצב שבו נהגים אשר ניזוקו ברכושם כתוצאה מפגיעה של כלי רכב בבעלות חברות השכרה, ואשר אינם אחראים לאותה פגיעה, מוצאים עצמם לפני שוקת שבורה לאור התנהלותן של חברות השכרה, גם כאשר הנזק גבוה מסכום דמי ההשתתפות העצמית של הפוגע – אינו ראוי. על חברות השכרת רכב לבטח את רכביה או לנהוג בעצמה כמו כל חברת ביטוח, המוכח לפניה כי מבוטחה אחראי לנזקו של צד ג', ולשפות את הניזוק בגין הוצאותיו ונזקיו", נכתב בעמדה.
בית המשפט העליון ביקש גם מהיועמ"ש, להביע עמדתו גם באשר לזהות הגורם הנדרש לשאת בתשלום דמי ההשתתפות העצמית. לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ככל שהנזק שנגרם לצד ג' שווה או נמוך מדמי ההשתתפות שנקבעו בנוהל דמי ההשתתפות העצמית, חברת ההשכרה אינה חייבת לשאת בתשלום הנזק. ככל שמדובר במצב שבו חברת השכרה בחרה שלא לבטח את רכביה אצל חברת ביטוח חיצונית, אלא ליטול על עצמה התחייבות לכיסוי נזקי רכוש של צדדים שלישיים כאילו הייתה חברת ביטוח – אזי ניתן לראות בחברת ההשכרה מכוח ההתחייבות כ"מעין מבטחת". פועל יוצא הוא, כי חברת ההשכרה, בדומה לחברת ביטוח, תהא הגורם הנדרש לשלם את מלוא הסכום שיקבע כנזקיו של צד ג', מבלי לנכות את סכום דמי ההשתתפות שעל שוכר הרכב לשלם לה.
בעמדת היועמ"ש הובהר, כי התייחסות היא רק לחברות השכרת רכב לטווח קצר ולא לחברות ליסינג, שכן, לרוב, במצב של חכירת כלי רכב, נהג הרכב או החברה החוכרת את כלי הרכב, נושאים במרבית האחריות לשימוש ותחזוקתו של הרכב וכך למעשה, נוהגים ברכב כמנהג בעלים, על אף שמבחינה קניינית הם אינם הבעלים.
