הרכב שופטי, בית משפט המחוזי בחיפה, בראשות אב"ד רון שפירא, דחה ערעור של אשה שהורשעה בהחזקת בעלי חיים, מבלי לספק את צרכי מחייתם. השופט קבע כי צו ההגבלה שניתן לה לטיפול בכלבים, הינו ראוי, אולם הדבר יאפשר לה להתמקד בטיפול הדרוש לכלב שנשאר בחזקתה.
מדובר בערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בחיפה, במסגרתו הוטל על המערערת, בין היתר, צו הגבלה ונקבע כי היא תורשה להחזיק בדירתה כלב אחד בלבד למשך 3 שנים. המערערת החזיקה 5 כלבים בדירתה, שנטען כי היא מוזנחת, רצפתה וקירותיה מזוהמים בצואה ובשתן של כלבים. כאשר אחד מהכלבים קפץ או נפל מחלון הדירה שהיה פתוח, ונפצע קשה, אולם המערערת לא יכולה הייתה להעניק לו את הטיפול הרפואי הנדרש, זאת בשל חסרון כיס, ולכן נאלץ הוטרינר המחוזי, אליו פנו שכני המערערת, להמיתו המתת חסד.
שבוע לאחר מכן מת בדירת המערערת כלב נוסף, זאת אחרי לילה של פרכוסים קשים מהם סבל, במהלכו נטען כי המערערת לא פנתה לוטרינר שיעניק לו טיפול רפואי, זאת בשל חסרון כיס, ורק לאחר שמת פנתה לוטרינר העירוני, ובקשה סיוע בהוצאת הגופה.
לטענתה, ההגבלה להחזקת כלב אחד מתוך שלושה, פוגעת באופן קשה בזכויות המערערת, והיא מנוגדת לאמור בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בזכות הקניין ובזכות הפרטיות וצנעת הפרט. עוד נטען כי מדובר בשלושה כלבי רחוב שהיו מעומדים להמתה או לשהייה במכלאה צפופה אלמלא עברו למשמורת המערערת, כאשר אחד מהכלבים אף עבר התעללות קשה והועבר למערערת באמצעות עמותה, ומכאן ששפר גורלם בכך שהיא מחזיקה בהם.
מנגד, טענה המדינה, כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור, שכן פסק הדין אינו מעלה חוסר סבירות קיצוני. בית משפט קמא איזן בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס של המערערת, והפגיעה באינטרס המערערת הינה מידתית ולתכלית ראויה-שמירה על בריאות ורווחת בעלי החיים. המערערת לא הגישה מטעמה חוות דעת מקצועית הסותרת את עמדתם של הגורמים המקצועיים מטעם המשיבה לפיה המערערת אינה מספקת לכלבים תנאים הולמים.
בית המשפט לבסוף קבע כי עם כל ההבנה לרצונה ולבקשתה של המערערת לקבל בחזרה את שני כלביה, דין הערעור להידחות. "אין בידי לקבל טענות המערערת", נכתב בפסק הדין, "לפיהן ההגבלה להחזקת כלב אחד מתוך שלושה, מנוגדת לאמור בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מנוגדת לזכות הקניין וזכות הפרטיות נוכח טענתה כי היא רשאית להחליט כרצונה כיצד לנהל את חייה בתוך דירתה. ברור כי ככל שהמגבלה להחזקת כלב אחד מבוססת על ראיות כי הדבר הכרחי לטובת הכלבים ומתוך ראיית צרכיהם, והגנה על זכויותיהם, אזי, יש לקבלה. הזכות להחזיק בעלי חיים מכוח הזכות לקניין, גם אם נלך לשיטה הגורסת כי יש לראות בבעלי החיים כקניין, ודעתי שונה, הרי שזכות זו כפופה לחובות החוקיות והערכיות הנובעות מחוק צער בעלי חיים, ואין מקום להתערב באיזון הראוי והנדרש שעשה בית המשפט קמא, בנסיבות תיק זה, בכך שאפשר למערערת לגדל כלב אחד, וכן העמיד את צו ההגבלה לתקופה של 3 שנים בלבד תחת 5.
עוד נכתב: "ברור לי כי צו ההגבלה כואב וקשה למערערת, שאוהבת כלביה מאוד, ורואה בהם בני משפחתה הקרובים ביותר, יחד עם זאת הדבר יאפשר לה להתמקד בטיפול הדרוש לכלב שנשאר בחזקתה ובטוחה אני כי היא תטפל בו במסירות רבה, ובכלל זה, תדאג לגירויים ולצרכים הנדרשים לו, מעבר להאכלתו, כמו גם למתן טיפול רפואי הולם במידת הצורך".
______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט רון שפירא
