שופט בית משפט השלום בנצרת, יוסף סוהיל, פסק פיצוי של 890 אלף שקלים לתובעת שכאשר היתה בת 13, נפצעה בגופה בעת שנסעה ביחד עם אחותה הגדולה באוטובוס של חברת קווים. חברת הביטוח מגדל שנתבעה אף היא, התכחשה לחבות ולכיסוי הביטוחי.
כל שטענה התובעת בתביעתה באשר לתיאור נסיבות התאונה הוא שבאזור ראש העין, נפגעה התובעת בתאונת דרכים כנוסעת באוטובוס, הנתבעת התכחשה בהגנתה לאירוע התאונה, וטענה לחילופין, כי אין קשר סיבתי לכתב התביעה לתאונה המוכחשת והנתבעת לא הציגה גרסה כלשהי באשר לנסיבות.
כתב התביעה נעדר פירוט באשר לנסיבות התאונה. עם זאת, צורף לכתב התביעה, עותק מהודעת התובעת במשטרה, אודות אותה תאונה, ובו ניתן למצוא פירוט של נסיבות התאונה. התובעת ואחותה העידו כי מלבדן ומלבד הנהג נסעה באוטובוס באותה עת רק נוסעת אחת נוספת. בתצהיר עדותה הראשית פירטה התובעת את נסיבות התאונה. לגרסתה, כאשר הגיעה לתחנה היעודה לחצו (היא ואחותה) על הפעמון, אות לנהג לעצור בתחנה הקרובה, אלא שהאוטובוס המשיך בנסיעתו ומשחלף על פני התחנה ולא עצר, היא ואחותה צעקו לעבר הנהג שיעצור את האוטובוס.
הנהג, כך לפי התצהיר, השיב שהוא שאל אם מישהו מבקש לרדת בתחנה והן לא ענו, ואמר כי הוא יוריד אותן בתחנה הבאה. מכיוון שהתחנה הבאה הייתה רחוקה ביקשו התובעת ואחותה שהנהג יעצור על מנת להוריד אותן, ובשלב זה הנהג הסיט את האוטובוס לעבר המדרכה לצד ימין, עלה על המדרכה ובלם בפתאומיות ובפראות, כתיאורה.
כתוצאה מהבלימה הפתאומית והחזקה, ומאחר והתובעת החזיקה אותה עת במעקה האוטובוס העילי ביד שמאל, סבלה מחבלה בכתף שמאל מלווה בתחושת ניתוק, והרגישה, כפי שתיארה, שהכתף יוצאת ממש ממקומה. בכך לא תם, ובעוד האוטובוס עומד על המדרכה והתובעת כואבת כאבים עזים בכתף שמאל, קם הנהג מכיסאו, התחיל לצעוק לעבר התובעת ואחותה ואף דחף את התובעת, וכתוצאה מהדחיפה איבדה שיווי משקלה ונהדפה לאחור תוך שהיא מקבלת מכה נוספת בכתף שמאל, שהייתה קלה יחסית לחבלה הראשונה.
לבקשת התובעת, מונה על-ידי בית-המשפט מומחה אורטופד, אשר קבע בחוות-דעתו, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, בשיעור 20%.
למרות הכחשת חברת הביטוח לעניין התאונה, עלתה במהלך סיכומיה הטענה, כי בכל מקרה מדובר בתאונה מכוונת שמוחרגת מגדרות המונח "תאונת דרכים" על פי חוק הפלת"ד. אולם השופט סוהיל קבע לאחר ששמע את התובעת ואת העדה מטעמה וכן לאחר ששמע את המומחה מטעם בית המשפט, הוא הגיע לכלל מסקנה, כי נסיבות התאונה הוכחו בפניו והתובעת נחבלה כתוצאה מהבלימה הפתאומית והעליה למדרכה שביצע נהג האוטובוס, כאשר התובעת מחזיקה ביד שמאל את מעקה הבטיחות שבאוטובוס, דבר שגרם לפריקת הכתף.
"עדותה של התובעת", כתב השופט בפסקת הדין, "הייתה נהירה, עקבית, אמינה ומהימנה במידה רבה מאוד. עדותה נתמכת הן בעדות אחותה, שאף היא הייתה עדות אמינה ומהימנה בעיניי, והן בעדותו של המומחה מטעם בית המשפט, היא אף עולה בד בבד עם התיעוד הרפואי שהוגש". העל כך שנהג האוטובוס לא הוזמן לעדות אמר השופט כי "משכך, יניח בית המשפט, כי אילו הובא הנהג לעדות, הרי שהיה בעדותו כדי לתמוך בגרסת התובעת דווקא".
השופט גם קבע כי הוא לא מקבל את הטענה כי מדובר בתאונה מכוונת, המוחרגת מתחולת חוק הפלת"ד, זאת בהתאם לסעיף 7 (1) לחוק הפלת"ד, וכן בהתאם להגדרת המונח "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד.
"אין תחולה לחריג שבסעיף 7 (1) על המקרה שבפנינו כלל ועיקר", כך לפי פסק הדין. "סעיף 7 (1) מורה כדלקמן: נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה: מי שגרם לתאונה במתכוון… הנתבעת טוענת שהתאונה אירעה על ידי מעשה מכוון של הנהג, אלא שמי שנפגע ומי שתובע כאן הוא לא הנהג, אלא נוסע בתוך הרכב. סעיף 7 (1) הנ"ל אינו חל על המקרה שלפנינו. סעיף זה מיועד להחריג זכאותו של מי שגרם לתאונה, כך משלא עלתה הטענה שהתובעת היא שגרמה לתאונה, אלא הנהג דווקא, ברי הוא שאין תחולה של סעיף זה על המקרה שלפנינו".
___________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט יוסף סוהיל
