שופט בית משפט השלום בראשון לציון, אברהם סתיו, קיבל את עמדת מנהל המכס ברשות המסים, ודחה תביעה להחזרת 4,200 מוצרים שתוארו כ"טוחן תבלינים" ו- "פומית נרגילה" שנתפסו על ידי המכס.
השופט סתיו קבע כי מוצרים אלו הוחרמו כיוון שייעודם העיקרי הוא להכנת קנאביס או צריכתו.
לכן, מדובר ב"כלים אסורים" על פי פקודת הסמים המסוכנים.
במהלך ינואר 2017 ייבא התובע, אהוד בן יוסף, שהינו בעל העסק "מר סמוק ישראל" מספר מוצרים וביניהם מוצרים שתוארו כ"טוחן תבלינים" ו"פומית נרגילה". מוצרים אלה המוכרים, בין היתר, "כגריינדר" ו"פאף" נתפסו על ידי המכס. התובע הגיש בקשה לשחררם בטענה כי מדובר בכלים המשמשים לצורך עישון טבק וצמחים חוקיים בלבד, אך בקשתו נדחתה על בסיס חוות דעת בנושא ו"ועדת התפיסות" במכס שלחה לו הודעת חילוט בנוגע למוצרים. התובע הגיש על כך "ערעור", שאף הוא נדחה ע"י המכס ובעקבות כך הגיש את התביעה.
בתביעתו עתר התובע לביטול החלטת המכס על חילוט המוצרים.
התובע טען כי מדובר בהחלטה שרירותית ולא מנומקת, אשר פוגעת בחופש הקניין ובחופש העיסוק שלו. בנוסף, טען התובע כי המוצרים אינם משמשים בפועל להכנה או שימוש בסמים ואין זה ייעודם העיקרי.
מנהל המכס ברשות המיסים, טען כי המוצרים חולטו כחוק וכי מדובר בטובין האסורים לייבוא לפי פקודת המכס. כן נטען כי מדובר בכלים שייעודם העיקרי הוא לצריכת ולהכנת סמים.
במסגרת ההליך נדרש ביהמ"ש לשאלה כיצד יש לקבוע לגבי כלים מסוימים אם הם "כלי אסור" בהתאם לפקודת הסמים.
התובע טען כי על מנת שכלי יהיה "כלי אסור" עליו להיות בעל סימנים ייחודיים הקשורים לשימוש בסמים, בדומה לבאנג, ומאידך טענה הפרקליטות כי הרף הנדרש הוא 50% – אם רב המשתמשים בכלי עושים זאת לצורך הכנת סמים או צריכתם יש להגדיר את הכלי כ"כלי אסור". ביהמ"ש קבע כי בכדי להוכיח מהו הייעוד העיקרי של הכלי, יש לבדוק את שני צידי המשוואה: השימושים הלגיטימיים מצד אחד, והשימושים האסורים מצד שני, כאשר השימושים האסורים צריכים להיות מרכזיים ודומיננטיים יותר. לצורך כך ניתן להיעזר גם בהוראות השימוש הנלוות, פרסומים וכו'.
השופט סתיו בחן את תיאור המוצרים וקבע כי הגריינדר (טוחן התבלינים) והפאף (פומית) משמשים בעיקר לצורכי שימוש והכנה של סמים. "ישנן ראיות רבות המלמדות על שימוש רחב היקף בגריינדר לצורך טחינת קנאביס. ראיות אלו כוללות זיהוי כמעט מוחלט ברשת האינטרנט בין מכשיר הגריינדר לבין טחינת קנאביס, עד כדי כינוי בשמות הולמים כגון "מקססה" או "קססונית"; חוות דעת של אנשי מקצוע העוסקים בתחום בארץ ובחו"ל; תצפיות ישירות על צרכני קנאביס ושיחות איתם; ומאפיינים כגון מקומות המכירה של הכלי. מנגד, אין ראיות של שימושים בהיקף ממשי, גם אם מצומצם, בגריינדר לצרכים אחרים. התמונה העולה מהראיות- ונזכיר כי רף הראיות הנדרש הוא של משפט אזרחי- היא כי הגריינדר משמש באופן כמעט בלעדי לטחינת קנאביס, ובוודאי שזהו עיקר ייעודו".
השופט הוסיף: "לסיכום: הנתבעת הביאה ראיות המלמדות כי השימוש המקובל בפאף הוא לצורך עישון קנאביס. ראיות אלו כוללות ראיות על השימוש המקובל בחו"ל; ניסיון מקצועי שנצבר בתחום על ידי המכס והרשות למלחמה בסמים; העובדה שהפאף, כאשר הוא מתחבר לבקבוק, יוצר כלי דומה מאוד לבאנג, אם לא באנג ממש; וניתוח של שיטת העישון האפשרית בפאף, המביא למסקנה כי הוא מתאים לעישון קנאביס ואינו מתאים לעישון בצורה המקובלת לגבי נרגילה. התובע לא הביא ראיות נגדיות המלמדות על שימוש בפאף לעישון חומרים מותרים".
