הרכב של 5 שופטי בית הדין הארצי לעבודה, בראשות השופטת לאה גליקסמן, דחה את ערעורו של עובד נגד מקום עבודתו לשעבר להכיר בתשלומים ומענקים שקיבל במהלך עבודתו כחלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים. השופטים קיבלו את דברי בא כח החברה, עו"ד אלי נחום כי פסק דינו של בית הדין האזורי במסגרתו נדחתה תביעתו של העובד נכון, צודק – וכלל לא נפלה במסגרתו כל טעות משפטית המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.
על פי הערעור, העובד החל לעבוד כמנהל אחזקה ולימים התקדם לתפקיד מהנדס מכונות ראשי במשרה מלאה, ועבד בחברה שעוסקת בייצור ותיקון מנועי חשמל בתחום התעשייה במשך 31 שנים. מדובר בחברה שחברה בהתאחדות התעשיינים, וככזו חלים עליה הסכמים קיבוציים שונים.
בערעור טען העובד כי שני הרכיבים שעניינם מענק אי היעדרות והחזר התשלום של דמי ביטוח לאומי הם במהותם שכר עבודה. לכן, יש לכלול אותם במסגרת השכר הקובע להפקדות לפנסיה וקרן השתלמות, כמו גם לצורך חישוב זכאותו לפיצויי פיטורים ודמי חופשה.
לגבי המענק, טען העובד כי שולם גם כשנעדר בשל מחלה או חופשה וללא קשר לימי היעדרות. העובד הפנה להתנהגות הצדדים לאורך השנים וטען שממנה ניתן ללמוד כי המענק שולם לו שלא בהתאם להסכם וללא כל תנאי.
בא כוח החברה, עו"ד אלי נחום, טען מנגד, כי פסק דינו של בית הדין האזורי מדבר בעד עצמו ומבוסס על קביעות עובדתיות, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. "העובד", כך לפי עו"ד נחום, "חותר תחת הסכמים מפעליים היסטוריים שעה שבמשך 30 שנות עבודתו לא טען דבר בעניין תנאי העסקתו. ההסכמים לא היו ברשות החברה והתגלו במקרה כאשר החברה פינתה מבנים, או אז פעלה להמצאתם במסגרת ההליך המשפטי".
עו"ד נחום הוסיף: "קביעות פסק הדין משקפות את עמדת החברה והיא סומכת עליו את ידיה. משנמצאו ההסכמים ההיסטוריים היה בהם לתמוך בכל טענות החברה ולהוכיח כי אכן מדובר בתשלומים שהם במהותם 'החזרי הוצאות' ותשלומם לחלוטין מותנה ביצוע ומכאן שאינם חלק מהשכר הקובע עפ"י דין".
בית המשפט קיבל את דברי עו"ד נחום ומצא כי אין מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי. העובד, כך לפי ההחלטה, אף חויב בהוצאות החברה בגין הערעור בסך 7,500 שקלים.
"משלא הובאה ראיה לסתור מטעם העובד את התנהגות הצדדים במשך שנים ארוכות", כתבו השופטים בהחלטתם, "הרי שמהתנהגות הצדדים ניתן ללמוד כי על פי המוסכם ביניהם המענק אינו בגדר 'שכר' לצורך ההפקדות לקרן השתלמות".
עוד הוסיפו: "החזר ביטוח לאומי בנסיבות העניין המיוחדות, הוא הטבה היסטורית שמקורה בהחלפת תשלום חלק העובד לפנסיה בהחזר ביטוח לאומי, ולמען הדיוק החזר ניכוי (שקל מול שקל), אשר הורתו בהסדרה קיבוצית אותנטית. זאת כאשר ההסדרה הקיבוצית יצאה מנקודת מוצא כי אין מדובר ברכיב שהוא חלק מה'שכר' אלא בהטבה חיצונית לשכר. על כן, בנסיבות העניין שוכנענו גם אנו, וכאשר נוסיף לכך מעבר לצורך כי העובד היה אף הוא מודע לכך ונהג בהתאם לאורך 30 שנות עבודתו (גם כאשר הייתה אפשרות להכליל חלק מההחזר בשכר בתנאים מסוימים), נדחית התביעה גם ביחס לרכיב זה ביחס לפיצויי פיטורים, פנסיה וקרן השתלמות".
_____________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת לאה גליקסמן
_____________________________________
