הרכב שופטי בית משפט המחוזי בתל אביב, בראשות השופט שאול שוחט, קיבל ערעור שהוגש על החלטת בית משפט לענייני משפחה וקבע כי גם הסכם שותפות יכול להיות מוכר כצוואה.
השופטים פסקו כי ניתן להכיר בהסכם שותפות כצוואה של בן זוג, זאת לאחר שהסכם שותפות של בני זוג שכלל הוראות לגבי חלוקת הרכוש הוכר כצוואה.
מהבקשה עלה כי לפני 26 שנים, נערך על ידי בני זוג, מסמך שנושא כותרת "הסכם שותפות" ובו הוראות מה ייעשה ואיך ייעשה "במות האחד או שנינו יחד" ברכוש שפורט בו. בתחתית המסמך, בסופו, מופיע כיתוב שמותיהם, באופן מלא, של השניים.
לפני כארבע שנים, לאחר פטירת הגבר, הגישה האישה את המסמך לרשם לענייני ירושה ובקשה לקיימו כצוואת המנוח. בנותיו של המנוח התנגדו לבקשה ובמהלך ההליכים המשפטיים הלכה גם האישה לבית עולמה ובנותיה באו בנעליה.
בית המשפט שבחן את טיבו של המסמך ואת מאפייניו וקבע, כי כותרתו "הסכם שותפות", נכתב כולו בכתב ידו של המנוח, בלשון רבים, כולל הוראות לאחר פטירה מטעם המנוחים מבלי לנקוט במילים שמורכבות מהשורשים י.ר.ש או צ.ו.ה. על כן, הכריע כי אין המסמך מקיים את כלל הדרישות הנחוצות כדי להכיר בו כצוואה והורה על מתן צו ירושה אחר עזבונו.
בניגוד להחלטת בית המשפט לענייני משפחה, הרכב השופטים, בראשות השופט שוחט, קבע כי הוא מקבל את הערעור. "הנה", נכתב בפסק הדין, "כי כן לפנינו מסמך שעונה, מבחינתו של המנוח, על כל הדרישות הצורניות של צוואה בכתב יד. כך למעשה קבע גם בית משפט קמא".
על פי פסק הדין, בית משפט קמא קבע כי מתקיימות בו, במסמך, מבחינת המנוח. כך מופיעות בו כל ההוראות הפורמליות של סעיף 19 לחוק הירושה, כתוב כולו בכתב יד, חתום על ידו ונושא תאריך. מסמך שהוגש לקיום על ידי המנוח מכיל גם הוראות לאחר פטירה. "לא סתם הוראות", כך נכתב, "כי אם הוראה בזו הלשון: 'הוסכם כי לאחר מותנו של האחד או שנינו יחד…'. למעשה המנוחים קבעו במסגרת המסמך, כי הוראותיו תיכנסנה לתוקף עם מותו של אחד מהם או במות שניהם יחדיו…".
"לאור דברים נכוחים אלה", הוסיף השופט שוחט, "היה על בית משפט קמא לסיים את הדיון לדחות את ההתנגדות ולקיים את המסמך כצוואתו של המנוח. המסמך אינו יכול להיות מקוים כצוואה של המנוחה שכן הוא לא כתוב בכתב ידה. אין בכך כדי למנוע קיומו כצוואה של המנוח. ברור לחלוטין הרצון של שניהם להנחיל לאחר מות את הרכוש כפי שנכתב במסמך".
