שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אורלי מור-אל, הורתה למנו ספנות לפצות נופשת במעל 100 אלף שקלים, כולל שכ"ט עו"ד, לאחר שנפלה ונפגעה בידה השמאלית במהלך הפלגת נופש באנייה המצויה בבעלות מנו ספנות. את הנזק הלא ממוני העמידה השופטת על 60 אלף שקלים זאת לאור זלזול עובדי מנו ספנות בתובעת ובסבלה.
התובעת, אישה כבת שישים בעת האירוע, יצאה ביחד עם בעלה, לנופש באנייה הנמצאת בבעלות מנו ספנות. ביום ההפלגה הראשון לאחר מנוחה קצרה, ביקשה התובעת להיכנס לחדר המקלחת ולטענתה נפלה ונפגעה בידה. התובעת, אחות סיעודית במקצועה, פנתה לטיפול רפואי באנייה רק למחרת היום.
התובעת, נטען בתביעה, קיבלה טיפול ראשוני ונדרשה על ידי רופא האנייה לשלם כ- 300 יורו עבור צילום. בקשתה לקבלת סיוע בהפעלת הביטוח הרפואי סורבה ומשכך ויתרה על המשך טיפול רפואי ורק לאחר כחמישה ימים בעת חזרתה לארץ פנתה לטיפול ואז הסתבר שהיא סובלת משבר ביד.
התובעת טענה, שנפילתה נגרמה נוכח רשלנות הנתבעת וכן טוענת להעברת נטל ההוכחה אל הנתבעת. עוד מעלה התובעת טענות לעניין היחס שקיבלה מהרופא ומקצין הבטיחות של הנתבעת, כאשר לטענתה האחרון הטיח בה דברים קשים וטען שהחבלה מבוימת ומטרתה היחידה היא לקבל כסף מאחר שסירבה לבצע בדיקות רפואיות.
מנגד, חברת מנו ספנות טענה שהתובעת מסרה גרסאות שונות בנוגע לאופן התרחשות התאונה ואין לקבל את גרסתה. במיוחד, כך נטען, לאחר שהעידה שאינה זוכרת את נסיבות הנפילה. הנתבעת הוסיפה שנפילתה של התובעת ככל שארעה, ארעה בשל מצבה הרפואי הקודם או בחסות תנודות האנייה אותן יש לייחס לפוסידון, אל הים, מה גם שלטענתה במועד האירוע הים היה שקט ולא היו כל תנודות. לטענת הנתבעת לא הוכחה כל רשלנות. המומחים מטעם הצדדים חלוקים בשיעור הנכות שנגרמה לתובעת ומומחה מטעם בית המשפט קבע, שלתובעת נגרמו 5% נכות רפואית בגין התאונה.
השופטת מור אל קבעה לבסוף שעלה בידי התובעת להוכיח שרשלנותה של מנו ספנות אגב קיומן של תנודות צפויות באנייה ורטיבות בחדר המקלחת, גרמה לפגיעתה ומכאן אחריותה של מנו ספנות. אולם, כך לפי ההחלטה, בנסיבות שהובררו קבעה השופטת כי אשמה התורם של התובעת עומד על 30%.
השופטת התייחסה בפסק הדין להתנהגותם של אנשי מנו ספנות וכתבה: "מדובר בבני זוג יוצאי ברית המועצות, שאף שהם חיים שנים רבות במדינת ישראל, השפה העברית לא שגורה בפיהם, עד כדי כך שהדיון התנהל בסיוע מתורגמן לשפה הרוסית. כפי שעוד יפורט, מכשול השפה ללא ספק שיחק תפקיד ביכולת התובעת להסביר מה קרה באירוע ויכול גם שבתקשורת למול אנשי הנתבעת ובהשתלשלות האירועים… ניכר מעדות התובעת, שהיחס המזלזל לו זכתה, לשיטתה, לאחר האירוע, פגע בה, השפיל אותה והותיר בה תחושות קשות".
"על אף תחושתה של הנתבעת", נכתב עוד, שמטרת התובעת בעצם הגשת התביעה והעלאת טענות נגד הנתבעת, היא כספית בלבד תוך נכונות שלא לפרט את כל האמת, לא זו התרשמותי. מדובר באנשים נורמטיביים מהיישוב שסך הכל ביקשו לצאת לשייט נופש, שהשתבש, הן מבחינת עצם הנפילה והן מבחינת ההשתלשלות שאחרי… בעת שקילת הנזק הלא ממוני, ראוי לתת ביטוי לתהליך שעברה התובעת לאחר התאונה, לטיפולים שעברה לכאבים שסבלה, לתקופה שהייתה בגבס כמו גם לתחושותיה עד כה. כן יש ליתן ביטוי להתנהלות עובדי הנתבעת לאחר האירוע".
בהתאם לפגיעה ולנכותה של התובעת, כמו גם לסבל שהיה מנת חלקה מאז התאונה ובשל התנהגות של עובדי מנו ספנות, העמידה השופטת את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסכום של 60 אלף שקל.
_____________________________________________________
