שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יואל עדן, גזר 8 שנות מאסר וקנס בסך 5,000 שקלים על אחמד באזיאן, שהורשע, על פי הודאתו בהריגה של מתנאל בן ארויה ז"ל בחדר, ביחידת דיור בבית אורן באילת. באזיאן ישלם גם פיצוי של 30 אלף שקלים למשפחת המנוח. "קיים אשם תורם של המנוח ויש לייחס לכך משקל", כתב השופט בגזר הדין, "ואולם היו תחנות הרבות בהן יכל היה הנאשם לעצור ולהפסיק את האירוע".
על פי כתב האישום בין המנוח לבין באזיאן היתה היכרות מוקדמת על רקע העובדה כי הם התגוררו ביחידת דיור בבית אורן באותה הקומה בה התארח המנוח עם חברתו עדן. לפני שנה וחצי הנאשם ועדן נפגשו במבואה בסמוך למעלית. במפגש אקראי זה, התפתח עימות מילולי קולני שבו, בין היתר, קיללה עדן את באזיאן.
המנוח, כך תואר באישום, ששמע את העימות המילולי, יצא מהחדר אל המסדרון לעבר המעלית, כשבידו השמאלית מוסלקת סכין יפנית בצבע צהוב. באזיאן עצר את סגירת דלת המעלית ויצא מתוכה לעבר המסדרון, כשידיו פתוחות לרווחה לצדי גופו, תוך שהוא אומר לעדן, כחלק מהעימות המילולי "בואי תביאי חיבוק" או משפט בדומה לכך.
בשלב זה נעמדו המנוח ובאזיאן זה מול זה בפינת מבואת המעלית. עדן התקרבה אליהם ונעמדה מאחורי המנוח. לאחר דין ודברים קצר בין המנוח לנאשם, המתייחס לחיבוק שביקש באזיאן מעדן, העביר המנוח מאחורי גבו את הסכין מידו השמאלית אל ידו הימנית וחתך את באזיאן בפניו ובצווארו, בצידם השמאלי, וגרם לו לשני חתכים בפנים ושני חתכים בצוואר.
בין השניים התפתחה קטטה והנאשם ידה על המנוח אבנים שמצא. זה רץ לחדר ובתוך החדר, בנסיבות שאינן ברורות, נדקר המנוח בעודו אוחז בסכין, שתי דקירות בחזה. החברה ביקשה מהנוכחים להפריד ואילו באזיאן צעק לעברם שייקחו למנוח את הסכין.
בן ארויה, אף שהיה באפיסת כוחות השיב: "שהוא יקום קודם ואני אשחרר". באזיאן לא קם מעל המנוח והמנוח לא שיחרר את הסכין כעבור כמה דקות נלקח הסכין מהמנוח שצעק "הורדתי את הסכין, הורדתי את הסכין, מבטיח הורדתי את הסכין". הנאשם שיחרר עצמו מהמנוח והיכה אותו בפלג גופו העליון של המנוח ובפניו, באגרופים, בשתי בעיטות לראשו ושוב אגרופים בפניו. זאת, תוך שהוא מתיישב על המנוח ורוכן בעמידה מעליו ולאחר מכן חנק אותו ובהמשך הרפה מחניקתו. לאחר מכן חזר ושבר עליו כיסא ויידה במנוח עוד שתי אבנים שפגעו במנוח. בכתב האישום צוין, כי באזיאן במעשיו הנ"ל, "היה שווה נפש לאפשרות גרימת מותו של המנוח וגרם באדישות למותו של המנוח".
השופט עדן ציין בגזר הדין כי באזיאן יכול היה לסיים את האירוע לאחר שהמנוח הלך לחדר ונעל אותו אולם בחר שלא לעשות זאת. "עם כל הקושי של פגיעת המנוח בנאשם באירוע עד שלב זה", כתב, "הרי שאכן מדובר ב'נקודת יציאה', והנאשם הוא זה שעל פי עובדות כתב האישום המתוקן יוזם את המשך האירוע. המנוח חזר עם עדן לחדרו ונועל את הדלת. הנאשם מתוך כעסו מיידה אבן בדלת, זועק אל מולה, ובועט שוב ושוב בדלת הנעולה, עד שהוא מצליח לפרוץ את הדלת הנעולה, ורץ פנימה עם האבנים בידיו".
השופט עדן הוסיף: "יש לתת משקל לכך שלא היה תכנון מוקדם, ותחילתו של האירוע הינו בעימות שהחל בין הנאשם לבין חברתו של המנוח עדן. עוד יש לתת משקל לכך שלאחר דין ודברים קצר בין המנוח לבין הנאשם, המנוח חתך את הנאשם בפניו ובצווארו באמצעות סכין שהסליק, וגרם לו לשני חתכים בפניו ושני חתכים בצווארו של הנאשם… אין מחלוקת בין הצדדים כי קיים אשם תורם של המנוח ויש לייחס לכך משקל, ואולם היו תחנות הרבות בהן יכל היה הנאשם לעצור ולהפסיק את האירוע, והנאשם בחר לחזור ולהכות את המנוח באמצעות אבנים, אגרופים, חניקה, כיסא ואלימות קשה שגרמה למותו של המנוח".
__________________________________________________
