שופטת בית משפט השלום בקריות, פנינה לוקיץ, קבעה כי עיריית סחנין תפצה בכ-4,500 שקלים, אדם שנפגע בעת שיצא מבניין העירייה ונתקל בקיר זכוכית ונחבל בפניו. העירייה טענה כי גם אם האירוע התרחש כנטען, הרי שהיה על התובע להפנות את תביעתו לקופת החולים שבמרפאתה בה לבקר באותו היום.
על פי התביעה, לטענת התובע, כתוצאה מכך שבעת יציאתו מבניין העיריה, אליה הגיע על מנת לקבל טיפול במרפאת קופת חולים כללית ששכנה זמנית באותו בניין, נתקל בקיר זכוכית שהוצב לצד דלת זכוכית זזה הנפתחת באמצעות חיישן בעת שאדם מתקרב אליה. לטענת התובע, כפי שהודגם בתמונות שהוצגו בפני, קירות הזכוכית משני צידי אותה דלת לא היו מסומנים בשום אמצעי שהוא, ולפיכך בעת שבא לצאת מהבניין, אליו הגיע בפעם הראשונה לטענתו, לא שם לב לקיום קיר הזכוכית במפתח הבניין, ולכן נתקל בו ונחבל בפניו.
משנשאל התובע כיצד לא שם לב לקיום קיר הזכוכית באם ביקש לצאת מהבניין, הסביר והדגים בתמונות, כי מדובר בקיר זכוכית פנימי שאינו מוצב בחזית הבניין. בחזית הבניין קיים קיר כניסה נוסף, אשר גם בו מתוקנים חלונות זכוכית ודלתות, ואילו הקיר הפנימי אשר בחלק ממנו נתקל, עשוי כולו זכוכית מתקרה ועד הרצפה, ובאמצעו מותקנת דלת זזה, כאשר לכל חלקי הקיר הפנימי, לרבות הדלת, לא מותקנות מסגרות.
מבחינת הנזק טען התובע כי נחבל בפניו וכתוצאה מכך נגרמו לו החבלות הבאות: חבלה באף, שם אותר חתך קטן בבדיקתו באותו היום, חבלה בשיניו וחבלה במשקפי הראייה שגרם להם לשבר עד שנאלץ להחליפם למעלה משנה לאחר האירוע.
הנתבעת הכחישה מכל וכל את האירוע, וטענה כי גם באם זה ארע כנטען, הרי שהיה על התובע להפנות את תביעתו לקופת החולים שבמרפאתה בה לבקר באותו היום, ולא לנתבעת. מעבר לכך הנתבעת טוענת כי בכל מקרה יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי שכן לא ברור מדוע לא הבחין בקיר הזכוכית בעת יציאתו מהבניין, מקום שזמן קצר קודם לצורך כניסתו לשם עבר בדלת הזכוכית המותקנת באמצעו של אותו קיר זכוכית פנימי.
בנוסף טענה הנתבעת כי גם באם קיימת אחריות מסוימת שיש להטיל עליה, הרי שלתובע נגרם "נזק של מה בכך" שכל אדם סביר אחר לא היה תובע בגינו. לטעמה התיעוד הרפואי מיום האירוע המצביע על חתך קטן באף ללא ממצא נוסף כלשהו מעיד כי מדובר היה בפגיעה קלה שבקלות שחלפה לאחר זמן קצר משהתרפא הפצע באף. לטעמה בהעדר הצבעה על פגיעה בשן בסמוך לאחר התאונה, וללא הצגת הנזק למשקפיים במועד סמוך לתאונה, אין כל מקום לראות בנזקים אלו כנובעים מאותה פגיעה קלה נטענת. לחלופין סבורה הנתבעת כי באם יש מקום לפיצוי כלשהו, הרי שמדובר בפיצוי בסכום שלא יעלה על מאות שקלים בודדות.
בסופו של דבר, ולאחר עיון בטיעוני הצדדים ולאור ההסדר הדיוני שהצדדים הסמיכו את השופטת לפסוק בתביעה בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, היא חייבה את העירייה לפצות את התובע בתשלום כאמור של כ- 4,500 שקלים.
_____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת פנינה לוקיץ'
