שופטת בית משפט לתעבורה באשדוד, ליאת שמיר-הירש, קבעה כי ניתן לתפוס רכבו של נאשם בעבירות מהירות. המדובר בנאשם, שנהג בכביש שהמהירות המותרת בו היא 80 קמ"ש והוא נתפס נוהג במהירות העולה על מותר, ארבע פעמים, ובאחת הפעמים אף נתפס במהירות המגיעה ל – 201 קמ"ש. "המבקש לימד על עצמו, על רקע נסיבות כתב האישום ועברו, כמי שמזלזל בחוק ומעדיף את טובתו על פני האינטרס הציבורי", נכתב בהחלטה.
הנהג, הגיש את הבקשה לבית המשפט בה ביקש להחזיר את רכבו, שנתפס על ידי המדינה לאחר שהוגש נגדו כתב אישום שייחס לו 4 עבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר, נהיגה ברכב שרישיונו פקע ונהיגה בקלות ראש. הנהג נתפס 4 פעמים תוך חודש באמצעות מצלמת מהירות כשהוא נוסע במהירות 135 קמ"ש, 159 קמ"ש, 201 קמ"ש ו-169 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש.
בבקשתו טען הנהג כי תפיסת הרכב, בנסיבות המקרה, הנה "אמצעי לא מידתי הפוגע באופן ממשי בזכויותיו הקנייניות". עוד ציין כי על בית המשפט "לאזן בין זכות הקניין של המבקש ובין האינטרס הציבורי באשר לסכנה הנשקפת מהמבקש בנהיגתו וכן בדרך כלל, לא נוקטת המדינה בהליך תפיסת הרכב, בעבירות המיוחסות למבקש, ולא ברור מהם הקריטריונים לפיהן פעלה המדינה במקרה זה". בא כוח הנהג הוסיף, כי בהנחה שתכלית תפיסת הרכב נעוצה בצורך מניעתי של ביצוע העבירות, "אין הדבר מתיישב עם הסנקציה שהוטלה על המבקש, עת נפסל מלנהוג, סנקציה שיש בה כדי להשיג את אותה התכלית".
המדינה ציינה מנגד כי העבירות שבכתב האישום מעידות על התנהגותו הרצידיוויסטית של המבקש, כפי העולה גם מעברו התעבורתי וטענה כי נהיגה במהירת "קצה", בסמיכות זמנים כה קצרה בין עבירה אחת למשניה, מהווים נסיבה המצדיקה את תפיסת הרכב בו בוצעו העבירות. המדינה גם הפנתה אל פסיקה התומכת בטיעוניה, לפיה טענה כי האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי כלכלי של המבקש.
השופטת שמיר-הירש קבעה בהחלטתה כי המדובר בראיות המסבכות, לכאורה, את המבקש בביצוע העבירות במספר הזדמנויות שונות ובסמיכות זמנים קרובה בין עבירה אחת לאחרת. "תפיסת הרכב", כתבה השופטת, "מהווה אמצעי מניעתי ולא עונשי, אשר ראוי להפעילו באופן מידתי, נוכח הפגיעה בזכות הקניין של הטוען לזכות בתפוס, כאשר אותו טוען לזכות נהנה מחזקת החפות ומשטרם הורשע".
השופטת הוסיפה: "כאשר מדובר במבקש שנהג, לכאורה, במהירות המגיעה לכדי 201 קמ"ש במקום בו מותר המהירות המרבית המותרת הנה 80 קמ"ש וכעבור שלושה ימים בלבד, נתפס שוב נוהג, לכאורה, במהירות המגיעה לכדי 169 קמ"ש, ברור כי היה מודע למעשיו ולא היה צורך ל'הזהירו' מפני חומרת המעשה וההשלכות אשר עלולות להיגרם כתוצאה מנהיגה פרועה זו. חזקה כי המבקש היה מודע לאופי הסיכון שבמעשיו ואף על פי כן בחר לשוב ולבצע המעשים במועד נוסף, כך פעם אחר פעם וכמפורט בכתב האישום.
לפי החלטתה, המסקנה היא כי "האינטרס הציבורי בדבר השמירה על שלום הציבור, גובר על האינטרס הפרטי של המבקש בהשבת התפוס לידיו. המבקש לימד על עצמו, על רקע נסיבות כתב האישום ועברו, כמי שמזלזל בחוק ומעדיף את טובתו על פני האינטרס הציבורי".
_________________________________________________________
