שופט בית המשפט, מחוזי מרכז, ד"ר שמואל בורנשטין, דחה חמש עתירות מנהליות שאוחדו ואותן הגישו בעלי קניונים בראשון לציון נגד העירייה ועניינם חיוב בארנונה על מעברים להולכי רגל בקניונים. בפסק הדין, קבע בית המשפט כי יש לסווג את המעברים תחת הקטגוריה של "משרד, שירותים ומסחר" וכי העירייה רשאית לתקן את התעריף השגוי שנקבע לשטחים אלה, שהיה נמוך מהתעריף המינימלי הקבוע לקטגוריה זו בתקנות ההסדרים. השופט בורנשטין הורה לעותרים לשאת בהוצאות עיריית ראשון בסך של 8,000 שקלים כל אחת וביחד 40 אלף שקלים.
לטענת העותרות, העירייה הגדילה את התעריף החל על מעברים מחיוב בסך של 27.71 שקלים למ"ר, כפי שהיה בשנת 2017, לחיוב בסך 68.62 שקלים למ"ר. וזאת שלא כדין. לטענתם, הגדלת התעריף מנוגדת לחוק ההסדרים במשק המדינה, לפיהם רשות מקומית אינה רשאית להעלות את תעריפי הארנונה בלא קבלת אישור שרי הפנים והאוצר.
עוד טענו העותרות כי העירייה גילתה דעתה כי יש צורך באישור השרים בפניותיה הקודמות אליהם בבקשה להגדלת התעריף, בקשות שנדחו, וכי משנדחו כאמור בקשותיה, עשתה דין לעצמה והגדילה את התעריף ואף לא גילתה כי פניותיה לשרים נדחו. כמו כן נטען כי התעריף הקודם נקבע על ידי השרים בשנת 2003 ודי בטעם זה על מנת לחייב ששינוי התעריף אף הוא ייעשה באותה דרך, דהיינו באישור השרים. בנוסף טענו העותרות כי עומדת להן טענת ההסתמכות נוכח העובדה כי במשך שנים גבתה העירייה ארנונה לפי התעריף הקודם באופן שיוצר "פרקטיקה מתמשכת" ולציפייה לגיטימית כי לא יחול שינוי בתעריף מעבר לעדכון המותר על פי תקנות ההסדרים.
העירייה טענה, מנגד, כי התברר לה במהלך הדיונים לקראת אישור תעריפי הארנונה לשנת 2017 כי חיוב הארנונה המוטל על פי צו הארנונה הקיים הוא שגוי שכן הוא נופל מהתעריף המזערי הקבוע בתקנות ההסדרים לנכסים המסווגים "משרד, שירותים ומסחר" ולפיכך בדין הועלה התעריף. עוד טענה העירייה כי אמנם פנתה בעבר למשרד הפנים וביקשה אישור השרים להעלאת התעריף, אך זאת לפנים משורת הדין, שכן לא נדרש אישור על מנת לתקן טעות שנפלה בצו הארנונה, ואף משרד הפנים דחה את הבקשה מהנימוק שאישור זה אינו נדרש.
לשיטתה, בשנת 1999 היא החליטה לראשונה לחייב את שטחי המעברים במרכזי קניות, ואילו בשנת 2003 החליטה להפחית את התעריף, מתעריף של 27.17 שקלים למ"ר לתעריף של "קרקע תפוסה" 14.75 שקלים למ"ר, אך השרים אישרו הפחתה חלקית בלבד וקבעו תעריף של 21.14 שקלים למ"ר תעריף זה עודכן באופן אוטומטי מדי שנה עד שהגיע, כאמור, לתעריף של 27.17 שקלים למ"ר בשנת 2017.
העירייה, צוין עוד, פנתה לשרים בבקשה להגדלת התעריף גם בשנת 2016 לתעריף של 50 שקלים למ"ר בנימוק שהתעריף הקיים נמוך בהשוואה לתעריף ברשויות מקומיות אחרות. בקשתה נדחתה.
השופט בורנשטין סבר כי שתי שאלות עיקריות עומדות, להכרעה בעתירה הראשונה, האם נפלה טעות בקביעת תעריף הארנונה החל על שטחי המעברים בקניונים באופן זה שהתעריף הקודם שנקבע בצו הארנונה של העירייה נופל מהתעריף המזערי הקבוע לשטחים מסוג זה בתקנות ההסדרים. השנייה, בהנחה כי נפלה טעות כאמור, האם רשאית העירייה לתקן את התעריף השגוי וזאת אף בלא קבלת אישור השרים הרלוונטיים?
השופט בורנשטיין קבע כי בדין העלתה העירייה את התעריף למעברים בצו הארנונה לשנת 2018 .זאת, מאחר והתעריף שהיה קיים בצווי הארנונה לשנים הקודמות אכן לא עלה בקנה אחד עם התעריף המזערי הקבוע בתקנות ההסדרים לסוג הנכס בו עסקינן, וכי במצב דברים זה אף לא נדרש אישור השרים.
"יתר על כן", כתב השופט בהחלטתו, "סבורני כי העובדה שהעירייה פנתה בעבר לשרים לשינוי התעריף, וכן העובדה כי תעריף זה שאותו ביקשה העירייה להעלות לגובה התעריף המזערי, נקבע בשעתו על ידי השרים – אין בהן כדי לשנות מהמסקנה האמורה. סיווגם הנכון של המעברים הוא תחת ענף 'משרד, שירותים ומסחר' ולפיכך, יש להחיל עליהם את מגבלות התעריף הקבוע לענף זה בתקנות ההסדרים".
לפי החלטת בית המשפט, בהתאם לתקנות אלה נקבע לכל ענף תעריף מזערי ותעריף מרבי, ועל הרשות המקומית לקבוע את התעריף במגבלות אלו. כשם שהיא אינה רשאית לגבות ארנונה בתעריף העולה על התעריף המרבי, כך היא אינה רשאית לגבות ארנונה בתעריף הנמוך מהתעריף המזערי.
"מטרת דיני ההקפאה הייתה", נכתב עוד, "ליצור אחידות ושוויון, תוך הותרת שיקול דעת מסוים לרשויות המקומיות במסגרת המגבלות, ולפיכך חריגה מהתעריף, בין 'כלפי מעלה' ובין 'כלפי מטה', אינה עולה בקנה אחד עם מטרת דיני ההקפאה. ממילא גם אין כל מקום לטענה כי התעריף החדש שנקבע בצו הארנונה אינו סביר, גם אם משמעותו היא כי מדובר בתעריף שהוא למעלה מפי שניים מהתעריף הקודם כפי שמתרעמות העותרות. משנקבע סכום הארנונה המזערי בתקנות ההסדרים, נשמטת מניה וביה כל טענה לעניין סבירות החיוב".
_____________________________________________
