שופט בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, זיכה מחמת הספק נהג רכב שנגע בטלפון הנייד שהיה מונח על כן במהלך נסיעתו. השופט לרנר לא קיבל את גרסת התביעה שהנאשם נגע נגיעות חוזרות ונשנות במכשיר הטלפון וציין כי אם גרסת התביעה היתה מתקבלת: "לא היה נותר הסבר סביר לשימוש בטלפון, שיש בו כדי להצדיק הסרת היד מן ההגה ודי היה בכך על מנת להרשיעו".
הנהג הואשם בעבירה של אי אחיזת הגה בשתי ידיים, זאת לאחר שהתביעה החליטה לשנות מסעיף של עבירה של שימוש בטלפון נייד. על פי הנטען לפני כשנתיים, בסמוך לשעה 17:44 נסע הנאשם בכביש 22 ו"נגע נגיעות חוזרות ונשנות במכשיר הטלפון שלו, אשר היה במתקן, בעוד מבטו מופנה למטה וימינה לכיוון המתקן, במהלך כ- 10 שניות". הנאשם כפר באשמה וטען כי הנסיבות אותן ציין השוטר אינן מגלות עבירה, שכן הטלפון היה במתקן קבוע ברכב, אין עבירה של הסטת מבט ומותר לנהג להשתמש בטלפון המותקן ברכב וללחוץ על המקשים.
לאחר תום פרשת התביעה, ביקש הנאשם שלא להשיב לאשמה, שכן לטענתו מעת שהסכים השוטר כי יכול והנאשם חייג מספר טלפון, כשהטלפון במתקן הקבוע ברכב, הרי שהדבר מותר ויש לזכות הנאשם. המאשימה התנגדה לטענה והשיבה כי, מעצם העובדה שהנהג נגע במכשיר הטלפון, גם אם יכול וחייג מספר, הרי שמתקיימת העבירה בה הואשם בכתב האישום המתוקן.
השופט לרנר דחה את בקשת הנאשם וחייבו להשיב לאשמה וכתב בהחלטתו כי: "מי אשר מחייג מספר טלפון בעת שהטלפון הנייד נמצא במתקן קבוע אינו עובר עבירה של שימוש בטלפון נייד או עבירה של אי אחיזת הגה בשתי ידיים יחד עם זאת, המדובר בטענת הגנה שיש להעלותה באופן פוזיטיבי ולא להסתמך על חוסר יכולתו של השוטר לסתור גרסה עתידית".
השופט הוסיף: "במציאות של ימינו, בו טלפון נייד אינו טלפון בלבד וניתן לעשות בו שימושים רבים שאינם רלבנטיים להיותו טלפון כמו למשל תכנת ניווט, שליחת מסרונים, גלישה באינטרנט, רישום פתקים, משחקים, ואפליקציות רבות אחרות שקצרה היריעה מלציין, מקום בו שוטר מבחין בנגיעות חוזרות ונשנות בנייד, די בכך כדי לבסס, באופן ראשוני, את העבירה של אי אחיזת הגה בשתי ידיים ואין לצפות משוטר להבחין ולציין באיזו תוכנה בדיוק השתמש הנהג בזמן הנגיעה בטלפון הנייד".
באשר לעבירה ציין השופט לרנר, כי ניתן ללמוד מנוסח החוק כי מחוקק המשנה בחר להתיר לחיצה רגעית בטלפון המותקן במתקן קבוע או מונח באופן יציב המונע את נפילתו. "ראשית", כתב השופט לרנר, "תכלית החקיקה היא הסדרת השימוש בטלפון נייד. נכון להיום, לא בכל הרכבים מותקנת ואין חובה להתקין דיבורית פנימית המאפשרת מענה וחיוג מגלגל ההגה או באמצעות אפליקציה קולית. ברור כי מקום בו מחוקק המשנה מאפשר לעשות שימוש בטלפון נייד, הוא מאפשר מכללא את ביצוע הפעולות הנדרשות המינימליות, כדי לעשות שימוש בו".
"הגעתי למסקנה", הוסיף השופט בהחלטתו, "כי מחוקק המשנה לא אסר ולמעשה אף התיר במפורש, עת מחק את ההוראה המונעת הסרת יד מהכידון או מההגה, להשתמש בטלפון נייד, אשר נמצא במתקן קבוע או מונח ברכב אופן יציב המונע את נפילתו. אבקש להדגיש כי באומרי "שימוש" כוונתי לשימוש הפשוט בטלפון הנייד כטלפון, קרי נגיעה רגעית לצורך מענה וחיוג ולא ביצוע כל פעולה אחרת בטלפון הנייד לרבות שימוש בספר הטלפונים, איתור מספרי טלפון לשם חיוג וכו'".
עוד הוסיף השופט כי אם ניתן וראוי להתיר שימוש ברדיו בעת הנהיגה, על אף שהדבר אינו לצורך הבטחת פעולתו התקינה של הרכב ועל אף שהדבר אינו מבוסס בלשון התקנה, ראוי וניתן להרשות פעולה אותה בחר המחוקק המשנה להתיר במפורש. "מן המקובץ", סיכם, "אני רואה לקבוע כי מענה או חיוג בטלפון נייד הנמצא במתקן קבוע או מונח במקום יציב מונע נפילתו, אינה פעולה אסורה לתקנות התעבורה".
____________________________________________
