שופטת בית משפט השלום בקריות, אלואז זערורה-עבדאלחלים, פסקה כי מועצה אזורית מטה אשר – שיח' דנון, תשלם פיצויים בסך 700 אלף שקלים כולל שכ"ט עורך דין, לרוכב אופניים, בן 23, שנתקל באבן השפה של המדרכה ונפגע קשות מהכידון, לאחר שבמדרכה חסרו אבנים משתלבות.
התובע, טען בתביעתו, כי לפני מספר שנים, עת רכב על אופניו על מדרכה שבשולי הכביש שבכפר דנון, גלגל אופניו נתקל באבן השפה של המדרכה; הוא התהפך, נפגע קשות מכידון האופניים בבטנו, נפל ונפצע בכל חלקי גופו. בעקבות התאונה, התובע עבר לפרוטומיה במסגרתה נמצא קרע בטחול עם דימום עורקי וורידי ונוזל דמי רב בחלל הבטן. התובע עבר ניתוח לכריתת הטחול; הוא אושפז למשך 6 ימים ושוחרר עם המלצה למנוחה, טיפול תרופתי, ביקורת במרפאה ומעקב.
על פי התביעה, הנתבעת התרשלה כלפיו כרשות מקומית, שכן המדרכה הייתה עשויה בחלקה מאבן משתלבת ובחלקה אחר מכורכר והיו חסרות בה אבנים משתלבות באופן שאינו מכסה את כלל השטח עד לאבן השפה. בעטיו של מצב המדרכה, נוצרה מדרגה באבן השפה בה נתקל גלגל אופניו. עוד הוסיף התובע בתביעתו כי המדרכה הייתה מסוכנת ומשובשת במכשולים ומפגעים נוספים. מנגד הרשות המקומית חלקה על עניין האחריות לתאונה והן לעניין הנזק.
השופטת זערורה-עבדאלחלים קבעה לבסוף כאמור כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו לפי מאזן ההסתברויות והוכיח כי גרסתו לפיה הוא נפל מאופניו בשל מפגע במקום התאונה לו הוא טען, היא גרסת אמת. זאת למרות שהרשות המקומית, הפנתה לסעיף 54 לפקודת הראיות וטענה כי המדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. וסעיף 54 לפקודת הראיות קובע כי ניתן לפסוק במשפט אזרחי על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, במקרים בהם העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו או של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שהזמינו להעיד, אך על בית המשפט לנמק ולפרט מדוע הסתפק בעדות זו.
"התובע מסר עדות קוהרנטית ומפורטת לעניין התרחשות התאונה", כתבה השופטת בפסק הדין, ,"ומצאתי את עדותו מהימנה ואני מקבלת אותה במלואה ונותנת לה משקל נכבד ומכריע. התובע העיד לפניי כי רכש את האופניים חודש לפני מועד האירוע וכי יצא מביתו לכיוון מכולת קרובה כאשר רכב על האופניים. עם חזרתו, עת רכב על אופניו, עלה על המדרכה מהכביש בגלל תנועת המכוניות ונתקל עם גלגל אופניו בחלק המדרכה כעולה מהתמונה שהוגשה".
השופטת הוסיפה: "התמונות שהוצגו לפני, כפי שהעיד התובע עצמו, צולמו שלוש שנים אחרי האירוע צולמו על ידי אחיו, והוגשו באמצעותו. התובע הסביר כי חזר למקום האירוע שלושה חודשים אחרי התאונה אך לא צילם את המדרכה מאחר ובא כוחו לא דרש ממנו לעשות כן… אני מקבלת את גרסתו של התובע בעניין זה כי בחר לצלם את המקום רק לאחר שהליך הגשת התביעה הפך למוחשי וכי התמונות צולמו לקראת הגשת ההליך והראיות במסגרתו ועל פי דרישת עורך הדין. כאן אציין כי הנתבעת לא הציגה כל ראיה הסותרת את טענות התובע אודות מצב המדרכה במועד האירוע".
_______________________________________________
