שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אורלי מור-אל, פסקה כי חברת תיקון עולם והחברה המבטחת אותה ישלמו כ-200 אלף שקלים פיצויים, כולל הוצאות ושכר טרחת עורך דין, לעובד שאצבעותיו נקטעו ממכונת קטיף הקנביס.
התובע , בן 34, עלה מאתיופיה למדינת ישראל בשנת 2010 ובמהלך שנת 2011, החל לעבוד בחברת תיקון עולם בתפקיד של קוטף קנאביס רפואי, עבודה שנעשתה באמצעות מכונת קטיף. במסגרת עבודתו, כך לפי התביעה, התבקש התובע, לנקות את המכונה. תוך כדי ניקיונה, נטען, החלה המכונה לעבוד ונקטעו חלק מאצבעות כף ידו השמאלית שלו.
על פי התביעה, האירוע הוגדר במוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. נכותו הצמיתה של התובע נקבעה בשיעור של 24%, נכותו של התובע על פי המוסד לביטוח לאומי עומדת על שיעור של 36% נכות לצמיתות. לתובע שולמו דמי פגיעה וכן משולמת לו קצבת נכות, בהתאם לאחוזי הנכות הצמיתה שנקבעו לו, בשיעור של כ-800 אלף שקלים.
התובע טען שהתאונה ארעה עקב הפרת חובה חקוקה ורשלנות מצד חברת תיקון עולם וכי היא באמצעות חברת הביטוח הפניקס שהינה המבטחת אחראיות לנזקיו. מנגד, עיקר טענת חברת תיקון עולם וחברת הביטוח הנתבעות הינה שהתאונה התרחשה עקב טעות אנוש של התובע ששכח לנתק את המכונה מן החשמל לפני ניקויה ולשיטתן לא הוכחה הפרת חובה חקוקה או התרשלות בהתנהלותן.
הנתבעות הדגישו שהתובע היה עובד ותיק אשר שקיבל הדרכה לרבות הדגמה לגבי אופן השימוש במכונה ממנה נפגע. הן טענו כי פגיעתו של התובע היא בגדר סיכון רגיל במסגרת סיכוני העבודה שאינו מקים אחריות בנזיקין. הצדדים גם הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם. מומחי הצדדים היו חלוקים בשיעור הנכות ומומחה מטעם בית המשפט קבע שנכותו של התובע עומד על 16.3% אחוזי נכות בגין פגיעה באצבעות ביד שמאל ו-5% נכות בגין צלקת.
השופטת מור-אל, קבעה כי הסוגייה המתעוררת בהליך זה, עוסקת בעיקרה במידת אחריות המעביד לפגיעה, זאת בין היתר בשים לב לחובת ה"גידור לבטח" הקבועה בפקודת הבטיחות בעבודה. ולאחר שבחנה את טענות הצדדים והדין בסוגיה, הגיעה לידי מסקנה שהופרה חובה חקוקה וקיימת התרשלות ומשכך דינה של התביעה להתקבל. למרות טענת החברה לאשם תורם גבוה מצד התובע, השופטת קבעה כי מדובר באשם תורם נמוך בשיעור של 15 אחוזים.
"גם אם טעה התובע בכך שהכניס את ידו למכונה בשעה שהייתה מחוברת לחשמל", כתבה השופטת בהחלטתה, "יש לראות בכך טעות שיש בה כדי להטיל עליו אשם תורם סביר. המעביד הוא זה שהעמיד את התובע לפני סיכונים מיותרים אשר לא היו אינהרנטיים לעבודתו ואשר ניתן היה למונעם באמצעים סבירים, של הקפדה על סביבת עבודה בטוחה, הסבר מפורט ומתועד על הסיכונים והעדר נגישות לסכינים כשהמכונה בפעולה. לעומת זאת, התובע לכל היותר טעה בכך שבמהלך עבודה שמעבידו הורה לו לבצעה, הכניס את ידו למכונה".
השופטת הוסיפה: "ההשוואה בין 'האשמה המוסרית' של המעביד הנובעת ממעשיו ומחדליו בכל הנוגע לאי נקיטת שיטות עבודה בטוחות למניעת הסיכון הנדון, לבין מחדלו של העובד-התובע, אשר בנסיבות האמורות לא נתן דעתו על מלוא המשמעות של מעשהו – מובילה למסקנה, כי גם אם טעה התובע, אשמתו המוסרית קטנה לעין ערוך מאשמת המעביד".
_____________________________________________________
