שופט בית משפט המחוזי בבאר שבע, אריאל ואגו, התיר לפרסום כי הגבר שעל פי החשד ניסה לרצוח את אשתו, שירה איסקוב, בערב החג, הינו אביעד משה, בן 45, ממצפה רמון. כזכור, בשבוע שעבר, השופט ג'ורג' אמוראי, קיבל את בקשתו של אביעד משה שלא לפרסם את זהותו, מאחר ולטענת החשוד זה יהרוס לו קריירה ומוניטין של 45 שנה.
הנאשם: אביעד משה
כזכור, בערב ראש השנה בביתם במצפה רמון, אביעד משה, בן 45 הכה נמרצות את אשתו, שירה איסקוב, באמצעות מערוך ודקר אותה, בעודה מחזיקה את בנם הפעוט בן השנה וחצי. בית המשפט האריך את מעצר החשוד וביום שישי האחרון, השופט אמוראי קיבל את הבקשה של אביעד משה שלא לחשוף את זהותו, זאת על אף שהאישה ביקשה לפרסם את זהותו. השופט כתב בהחלטה: "הסכמתה היא רק אחד השיקולים, בין השאר המשיב התייחס לאפשרות פגיעה בהוריו ובבנו הקטין וכן התייחס לעניין מניעים פסולים של משפחת הקורבן".
לאחר ההחלטה, ברשתות החברתיות הביעו ביקורת חריפה על השופט ג'ורג' אמוראי שאישר את בקשת החשוד ואזרחים רבים, שיתפו ואף חשפו את שמו של החשוד בניסיון הרצח וכן היו גם מספר הפגנות בו מחו על החלטת בית המשפט.
על הבקשה הוגש ערעור של כלי התקשורת והיום נערך דיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע שם טען הסניגור, כי "הוא מבקש לא לפרסם את שמו כדי להגן על בנו של החשוד". מנגד, בא כוחה של שירה אמר: "היא מרגישה שבית המשפט הפקיר אותה".
ניתן אישור לפרסום שמו מתוקף חומרת מעשיו
השופט ואגו שכאמור קבע כי ניתן לפרסם את שם החשוד, ציין בהחלטתו כי נקודת המוצא, שהיא ברירת המחדל החקוקה, מעוגנת בסעיף 70(ה1)(1) של חוק בתי המשפט ולפיו, בית המשפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני העניין הציבורי שבפרסום.
"למקרא החלטת בית משפט השלום, נראה, ודומני שאף בא כוח המשיב אינו חולק על כך, שהערכאה קמא יצאה מתוך נקודת מוצא הפוכה, כלומר – זו של איסור פרסום שם החשוד, אלא אם כן יש לכך הצדק שצריך לנמקו, כגון בהעדפת האינטרס הציבורי. הנכון הוא, שברירת המחדל הינה התרת הפרסום, וכמצוות המחוקק, רק אם בית המשפט משתכנע שהנזק לחשוד חמור, ויש להעדיפו על פני העניין הציבורי שבפרסום, ייאסר הדבר".
כתב השופט ואגו והוסיף: "מלבד העובדה שאם הקטין, נפגעת העבירה, הסכימה ללא סייג לפרסום שמו של המשיב, ועמדתה, כמייצגת אינטרס הקטין, בנם של הנפגעת ושל המשיב, אינה פחותה (לשון המעטה – בנסיבות העגומות) מזו של המשיב, קשה לקבל שמאחורי ההסבר העקיף הזה, מצד ההגנה, עומדת באמת דאגתו הכנה של המשיב לרווחתו של הפעוט, אשר, לפי חומרי החקירה, ולמרבה הצער, היה נוכח בזמן הפגיעה הלכאורית הקשה והחמורה שנטען כי המשיב גרם לאימו".
