ערב יום הכיפורים. קשה שלא להיזכר בימים אלו במלחמת יום הכיפורים, שנחשבת עד היום לאחד המחדלים החמורים במדינת ישראל. כעת, בזמן סגר בגלל התפרצות הקורונה, משבר כלכלי חריף, חוסר אמון של הציבור בממשלתו ובמקבלי ההחלטות, 47 שנים לאחר המלחמה ההיא אנו שואלים את עצמנו לגבי המחדל שאנו חווים עכשיו. מה עומקו? מי האשם? ומי יתן על כך את הדין. סביר שבעתיד תוקם ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת המחדל שהוא התמודדות ישראל עם משבר הקורונה, אולם עד אז – נזכיר את האירועים שהובילו להקמת ועדת אגרנט ומה היו תוצאות הוועדה.
מלחמת יום הכיפורים פרצה ב-6 באוקטובר שנת 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק ומירדן.
ההתקפה על ישראל הפתיעה את המודיעין הישראלי, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1967 לא צפה את מועד פתיחתה, את עוצמתה ואת היערכות האויבים אליה. ביום הכיפורים, הוקפצו הכוחות ללחימה במלחמה, שנמשכה עד ה-24 באוקטובר, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בסיני ועד מאי 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן בתום מלחמת ההתשה במובלעת הסורית. ישראל ספגה במלחמה הזו 2,222 הרוגים, 7,251 פצועים ו-294 שבויים.
ועדת חקירה
ב-21 בנובמבר 1973, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים שקיבלה את הכינוי "ועדת אגרנט" על שם היושב בראשה, ד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון. לצד אגרנט ישבו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל והרמטכ"לים לשעבר פרופסור יגאל ידין וחיים לסקוב.
הוועד חקרה את הכנות צה"ל למלחמה, את המידע שהתקבל בימים שקדמו למלחמה, ואת מהלכי המלחמה בימים שקדמו לבלימת האויב. במסגרת דיוני הוועדה נשמעו 58 עדים במשך 140 ישיבות. במהלך הדיונים קמו מספר תנועות מחאה שדרשו פעולה בעקבות הכשלים שהתגלו במלחמה.
המלצות ועדת אגרנט
המלצות הוועדה כללו מסקנות אישיות כלפי בעלי תפקיד בזמן המלחמה וכל המלצות מפורטות בנושאים רבים, בהם דרכי קבלת ההחלטות בצבא ובממשלה, היערכות למלחמה וחלוקת העבודה בין אמ"ן למוסד.ועדת אגרנט מונתה על ידי ממשלת ישראל, כתגובה ללחץ ציבורי ולפוליטי, ולאחר שהתברר לראש הממשלה, גולדה מאיר, כי נטייתה להקים ועדת חקירה ציבורית בלי סמכויות חוקיות תיתקל בהתנגדות ציבורית.
דו"ח הביניים של הוועדה הטיל אחריות מלאה על הרמטכ"ל בזמן המלחמה, דוד אלעזר, על ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא ועל אלוף פיקוד הדרום, שמואל גונן ("גורודיש"). בדוח זה נקבע כי הם אחראים למחדלים שבהכנת הצבא למלחמה, ולכשלים המבצעיים והמודיעיניים עד לפרוץ המלחמה, ושבעקבות זאת נגרמו תוצאות קשות. בעקבות הדוח התפטר אלעזר. זעירא וגונן הודחו משירות פעיל בצה"ל.
הביקורת הציבורית החריפה על הוועדה הייתה כי לא קבעה קביעות אישיות כלפי הדרג המדיני, ראש הממשלה מאיר ושר הביטחון משה דיין, והפילה את האחריות למחדל על הדרג הצבאי.
