שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר רון שפירא, דחה את עתירתם של אסירים, בני זוג הומוסקסואלים, שביקשו להיות מוחזקים באותו בית הכלא יחדיו לשם קיום הזכות לחיי משפחה. בית המשפט ציין, כי כרגע מדובר רק על שלב המעצר. "ראוי שהעותרים יגישו בקשה זו רק לאחר שתתקבל החלטה סופית בנוגע להליך המעצר, בעניינו של אחד מהם טרם הושלם הדיון ונבחנת האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר, שכן ייתכן ולא יהיה עוד צורך או טעם לדון בבקשתם זו".
העותרים עמית ואיתמר הפטר, הינם זוג נשוי במדינת קליפורניה, ארה"ב. השניים ידועים בציבור מספר שנים והם מקיימים משק בית משותף. נגד השניים הוגש כתב אישום בעבירות של קבלת דבר במרמה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה, היזק לרכוש במזיד, התחזות לאחר בכוונה להונות, זיוף, שימוש במסמך מזויף, החזקת כרטיס חיוב ללא הסכמת הלקוח ועוד. אם יורשעו תהיה זו כניסתו ה-9 של עמית לכלא ומאסרו ה-8 של איתמר.
בשלב זה השניים, הם בגדר של נאשמים עצורים, האחד עד לתום ההליכים והאחר עד להחלטה אחרת. איתמר הושם בתנאי הפרדה, ואילו עמית הושם באגף טעוני הגנה, בפרופיל "טעון הגנה רמה ב'", על רקע נטייתו וגם בשל סכסוכים אישיים. השניים ביקשו להיות מוחזקים באותו בית הכלא יחדיו לשם קיום הזכות לחיי משפחה. תחילה ביקשו להיות מוחזקים יחד בהפרדה זוגית גם מן הטעם להקלה בתנאי ההפרדה ומצבם הנפשי הירוד. מאוחר יותר הועברו לאגפים רגילים.
על פי העתירה שהגישו השניים לבית המשפט המחוזי בחיפה, השניים מלינים על תנאי המעצר שלהם. לשיטתם, הם מוחזקים בתנאים קשים בבתי כלא שונים: איתמר, במעצר בבית מעצר קישון ובשלב מאוחר יותר הועבר לבית סוהר השרון ועמית, במאסר בבית הסוהר צלמון ובשלב מאוחר יותר הועבר לבית הסוהר דמון.
בעתירתם הם מבקשים לשהות באותו בית כלא יחדיו. לטענתם, החלטת שב"ס להפרידם לבתי כלא שונים נובעת מ"שיקולים בלתי ענייניים ואפליה אסורה, על רקע נטייתם המינית". זאת במיוחד לאור היעדר פקנ"צ (פקודת נציבות שירות בתי הסוהר), האוסרת על מאסר משותף יחדיו כבמקרה דנן.
כמו כן, טוענים בני הזוג, כי הדבר פוגע בכבודם לאור חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד הוסיפו בעתירה, כי לפני כחודשיים הסתיימה חקירתם. לפיכך "מרגע זה לא הייתה עוד עילה להפרידם. השניים הגישו בקשה לשבצם יחדיו, ושניהם קיבלו תשובות שליליות בעל-פה, כי לא ניתן לשבץ עצירים נשואים יחד".
בשב"ס ביקשו למחוק את העתירה על הסף, מאחר ולטענתם, מעולם לא הוגשו לשב"ס בקשות לשיבוץ יחד. לפיכך, טרם מוצה ההליך המנהלי בעניינם של העותרים, ואין לדון בנושא במסגרת עתירה בביהמ"ש. מאחר והעותר לא מיצה את כל אפשרויות הפנייה בעניין זה לשירות בתי הסוהר לפי פקודת השירות כהגדרתן בפקודת בתי הסוהר בטרם הגשת העתירה. לטענת השב"ס הם כבר לא מצויים בהפרדה. בנוסף, "אין הוראת דין המחייבת את המשיב להחזיק בני משפחה מדרגה ראשונה יחדיו. הדבר מסור לשיקול הדעת של שב"ס".
השופט שפירא קיבל את עמדת שב"ס ודחה את העתירה. בהחלטתו ציין, כי בנסיבות המקרה אין בידי ביהמ"ש להעניק סעד לשניים. "ככל זכות יסוד אחרת", כתב בהחלטתו, "הזכות לחיי משפחה איננה מוחלטת, ויש לאזן ולשקול זכויות אדם של אסיר אל מול זכויות ושיקולים אחרים. ככלל, אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו. שיבוץ אסירים בין בתי הכלא השונים הינו עניין בליבת שיקול הדעת המינהלי של שב"ס. ההחלטה אם להעביר אסיר אם לאו, מבוססת על מגוון רחב של שיקולים כלל-מערכתיים, וביניהם, עומס האסירים בבתי הכלא, צפיפות, כמות סוהרים וכיו"ב. בית המשפט לרוב לא יתערב בשיקול דעתו של בית הסוהר במצב דברים זה, ובדרך-כלל סירוב לבקשה למעבר לבית כלא אחר איננה מהווה פגיעה בזכויותיו של האסיר".
השופט הוסיף: "ישנו חסר, לקונה בחוק, ואין הסדר לגבי זכויות מאסר של זוגות נשואים מאותו המין. ביהמ"ש איננו מחוקק, אלא מיישם ואוכף את הוראות החוק שלפניו. לאחר בחינת המקרה, לא מצאתי כי החלטת הרשות נגועה בשרירות או כי נפל בה פגם המחייב את התערבות ביהמ"ש. אין בנמצא בסיס חוקי המחייב את שב"ס לקיים זכות זו במקרה דנן, והדבר מסור לשיקול-דעתו. אשר על כן העתירה נדחית".
_____________________________________________
