בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד רשות המסים.
הבקשה הוגשה כבר בשנת 2009, בטענה כי התשלומים שמעבירים הנוסעים בכביש 6 לחברת 'דרך ארץ', הם תשלומי חובה שאינם חייבים במע"מ ולפיכך עליה להשיב להם את המע"מ שגבתה בגין אותם תשלומים.
בית המשפט המחוזי קבע כי התשלום שאותו גובה 'דרך ארץ' מהמשתמשים בכביש 6 אינו תשלום חובה הפטור ממע"מ.
בית המשפט קבע גם כי למרות שבחוק כביש חוצה ישראל מכונה התשלום 'אגרה', מדובר למעשה בתשלום המשקף את עלות השירותים שהחברה מספקת ובהחזר ההלוואה שנטלה ממנה המדינה לצורך הקמתו והפעלתו של כביש 6.
לכן הסכומים אותם משלמים המשתמשים בכביש הם תמורה בעסקה למתן שירותים וחייבים במע"מ.
בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה 'דרך ארץ' פועלת כידה הארוכה של המדינה וגובה עבורה מסים, וקבע כי למרות שהמחוקק הקנה לחברה סמכויות מסוימות לצורך הקמת והפעלת הכביש, מדובר בגוף פרטי הפועל למטרות רווח.
בשולי דבריו של בית המשפט המחוזי, נאמר כי גם לו היה סבור שאין לגבות מע"מ על התשלום התביעה הייתה נדחית, משום שתובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה להכרעה במחלוקת, ומשום שהמערער אינו מתאים לשמש כתובע ייצוגי.
המערער טען ששגה בית המשפט בקביעתו כי התשלום על כביש 6 אינו תשלום חובה. לשיטתו, המדינה התקשרה עם 'דרך ארץ' בחוזה והיא מממנת את השירותים שדרך ארץ מספקת לה באמצעות מס מיוחד המוטל על מי שמשתמשים בכביש 6.
לטענת המערער, העובדה שהמס נגבה על ידי זכיין פרטי הפועל מטעם המדינה, אין בה כדי לשנות את מהותו.
המערער טען גם כי 'דרך ארץ' אינה מהווה 'עוסק' לפי ההגדרה בחוק מס ערך מוסף, אלא מוסד ללא כוונת רווח, הזכאי לפטור ממע"מ.
הערעור נידון בהרכב של שלושה שופטים בראשות הנשיאה אסתר חיות, שדחתה את טענת המערער לפיה מדובר בתשלום חובה הפטור ממס אינה מקובלת עליה.
"מס הנו תשלום כפוי שאין תמורה ישירה בעדו ואילו מחיר הוא תשלום רצוני הניתן בתמורה לנכס או לשירות".
הטעם העיקרי לכך שמדובר בתשלום רצוני, הוא שניתן להימנע מתשלום עבור נסיעה בכביש 6, על ידי נהיגה בכבישים אחרים, ולכן אי אפשר לומר שמדובר בתשלום כפוי.
גם טענת המערער לפיה 'דרך ארץ' משמשת ידה הארוכה של המדינה, וציין כי גם אם אכן החברה משמשת כרשות ציבורית, אין בכך די כדי להוביל למסקנה כי היא פטורה ממע"מ.
