לבימ"ש השלום בתל אביב הוגשה תביעת פינוי מטעם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כנגד חברת הבנייה שפיר הנדסה ותעשייה בע"מ ו – שפיר תעשיות בע"מ, לאחר ששפיר השתלטה על מקרקעין בבעלות רשות הפיתוח ובניהול רשות מקרקעי ישראל, בשטח כולל של 19 דונם בבני ברק. שפיר הקימה בשטח מפעל בטון אשר בו היא עושה שימוש לצרכיה הפרטיים.
על פי כתב התביעה, לאחר שנציגי הרשות פנו לחברת שפיר על מנת לברר את פשר השגת הגבול על ידה, השיבה שפיר כי היא נמצאת במקרקעין כדין, בהתאם להיתרי בניה שניתנו לה לטענתה מעיריית בני ברק. עוד טענה שפיר, כי מדובר במקרקעין לגביהם ניתנה לחברת נתיבי תחבורה עירוניים- נת"ע, המקימה את הרכבת הקלה, הרשאה לעשות שימוש כשטח התארגנות לצורך הקמת הרכבת הקלה.
הרשות פנתה לנת"ע לצורך בירור טענותיה של שפיר, וזו השיבה כי השטח המדובר כלל אינו באחריותה וכי המתקנים בשטח הוקמו על ידי שפיר וללא מעורבותה.
כמו כן, ביקשה המדינה לברר עם נת"ע את טענת שפיר כי נוכחותה במקרקעין היא חלק ממיזם הרכבת הקלה, בהעדר רישום של הקצאה כזו ברשות. נת"ע שבה והבהירה כי השטח המדובר בו ממוקם מתקן הבטון של שפיר – אשר שירת בעבר את עבודות הקו האדום – אינו שטח שבאחריות נת"ע.
ברמ"י טוענים כי נציגי נת"ע אף ציינו כי חלק מהשטח שימש בעבר כ"שטח התארגנות" לצורך בניית מעטפת קופסת אם המושבות, אולם הבנייה הסתיימה כבר בחודש אוקטובר 2016.
עוד על פי כתב התביעה, שפיר ניסתה "להסתתר" מאחורי הפרויקט הלאומי של הקמת הרכבת הקלה לצורך הצדקת התנהלותה, אך מבדיקות ומעקבים שערכה רשות מקרקעי ישראל עלה כי מהמפעל יוצאות משאיות בטון אשר עשו דרכן לאתרי בניה שונים של שפיר ולא לאתר הרכבת הקלה.
בנוסף, דומה כי שפיר רואה לנגד עיניה אך את רווחיה ואת הכדאיות הכלכלית בהמשך השימוש הבלתי חוקי גם "במחיר" ניהול הליך משפטי נגדה. חמור הדבר עוד יותר, שעה ששפיר אף ניסתה, להצדיק את התנהלותה ו"להסתתר" מאחורי הפרויקט הלאומי של הקמת הרכבת הקלה, בו למיטב ידיעת התובעת היא נוטלת חלק כקבלן משנה של אחד מן הקבלנים הראשיים בפרויקט.
