היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, אומר כי תכליתו הברורה של חוק התחרות הכלכלית, שתפקידו למנוע קרטלים ותיאומי מחירים, "מחייבת לפרשו ככזה שחל גם על מעשים הנעשים על ידי חברות מחוץ לישראל", כך עולה מעמדתו כפי שהוגשה לבית המשפט העליון במסגרת רשות ערעור על אישור תביעה כייצוגית.
לפי עמדת היועץ, החוק מחייב את הפירוש כי הוא חלק גם על חברות מחוץ לישראל וזאת "כל עוד מדובר בהתנהגות שיש לה השפעה משמעותית, ישירה וניתנת לצפייה באופן סביר על התחרות בישראל". אולם, לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אין דרישה כי ההתנהגות תהיה מכוונת להשפיע על השוק הישראלי דווקא, אלא נדרש רק שהחברות תצפנה שתהיה השפעה כזו.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה הוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה בעניין בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית. בבקשה נטען, כי חברות אירופיות המייצרות משאיות המשווקות גם לישראל, היו שותפות לקרטל שבמסגרתו הן תיאמו ביניהן את מחירוני המשאיות בשער המפעל. המשאיות של חברות אלו מיובאות לארץ על ידי יבואנים הרוכשים אותן מן החברות.
לטענת התובע הייצוגי, תיאום המחירים הביא לעליית מחירים בארץ. בקשת האישור הסתמכה על החלטה של הנציבות האירופית אשר קבעה כי התקיים הקרטל האמור. ההחלטה ניתנה לגבי מרבית החברות על סמך הודאה שלהן בקיום הקרטל. הנציבות האירופית הטילה קנסות משמעותיים על חברות הקרטל.
כדי לחזק את הראיות להוכחת העילות הנטענות במסגרת הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית, הגיש התובע בקשה לחייב את החברות לגלות מסמכים שברשותן, הקשורים להחלטת הנציבות האירופית ולקיומו של הקרטל. בית המשפט המחוזי מרכז קבע, כי על התובע להציג הוכחה ראשונית לקיום התנאים לאישור ניהול התובענה כייצוגית, כדי לזכות בצו גילוי המסמכים. במסגרת זו עלתה השאלה האם חוק התחרות הכלכלית, האוסר על תיאום מחירים, חל גם על פעילות שעשו חברות זרות מחוץ לישראל.
בית המשפט המחוזי קבע, כי יש לאמץ בארץ את "דוקטרינת ההשפעות", המקובלת גם במדינות העולם, ולפיה חוקי התחרות חלים לא רק בתחום הטריטוריה של המדינה, אלא גם על מעשים מחוץ למדינה שיש להם השפעה על המדינה. עם זאת קבע בית המשפט, כי נדרשת השפעה "מהותית ישירה ומכוונת" על התחרות במדינה. בית המשפט דחה את הבקשה לגילוי מסמכים בנימוק שלא הוכחה השפעה ממשית ומכוונת על התחרות בארץ. עוד העיר בית המשפט, כי ספק אם החלטה של נציבות זרה קבילה בבית משפט ישראלי. על החלטה זו הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
היועמ"ש עמד בעמדתו על ההכרח, בתנאים של כלכלה גלובלית, להגן על התחרות בארץ מפני קרטלים בין-לאומיים שמוצריהם משווקים בארץ, ויש להם נתח גדול בשוק של המוצרים הרלוונטיים. אחת הדרכים לכך היא ניהול תובענות כייצוגיות בשם הצרכנים לפיצוי על הנזק שגרם הקרטל.
בעמדה נאמר, כי היועמ"ש מסכים עם מסקנת בית המשפט המחוזי, כי לאור תכליתו של חוק התחרות ראוי לפרשו, ואף הכרחי לפרשו, כחל גם על מעשים שנעשו מחוץ לגבולות המדינה, ברוח דוקטרינת ההשפעות כפי שהיא נוהגת בעולם.
עם זאת, סבור היועמ"ש כי על פי דוקטרינה זו, כפי שהיא נוהגת כיום במדינות העולם, בתחום התחרות, די בקיומה של השפעה משמעותית, ישירה וניתנת לצפייה באופן סביר, ולא נדרש כי המעשים יהיו מכוונים להשפיע על השוק המקומי. כך, לעמדת היועמ"ש, יש לפרש גם את תחולת הדוקטרינה ביחס להפרות על פי חוק התחרות.
העמדה סוקרת את הדין במדינות האיחוד האירופי ובארצות הברית, ומתייחסת לדין במדינות אחרות בעולם. על פי העמדה, החוק חל גם על קרטלים שתיאמו מחירים של רכיבים במוצר המוגמר, כל עוד יש להם השפעה ישירה, ממשית וניתנת לצפייה על התחרות בארץ.
העמדה מציינת, כי בשלב היקדמי של בקשה לגילוי מסמכים "ניתן להסתמך על החלטה של נציבות זרה, והדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, בהתאם לאמינותה של ההחלטה הזרה". על פי העמדה, "קיומו של תיאום מחירים לגבי מוצרים, המיובאים לארץ, ישירות מחברות הקרטל, כשלמוצרים של החברות יש נתח גדול בשוק הרלוונטי, מעידה לכאורה על השפעה ישירה ממשית וניתנת לצפייה, לצורכי השלב המוקדם של הבקשה לגילוי מסמכים".
