לבית המשפט העליון הוגשה הודעת ערעור על קולת עונשו של ראש מועצת ג'וליס לשעבר, סלמאן עמאר, שהורשע ברצח ונידון לעונש של 20 שנות מאסר בלבד. לעמדת הפרקליטות, עונש המאסר שהושת על הנאשם רחוק מלהלום את נסיבות העבירה, כאשר מדובר ברצח מתוך כוונה להמית ותוך ביצוע וידוא הריגה.
בהודעת הערעור צוין כי "הותרת העונש המקל על כנו, עלולה להעביר מסר של זילות בחיי אדם, ולא זו הייתה כוונת המחוקק ברפורמה שבוצעה בעבירות ההמתה".
בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם סלמאן עמאר, שכיהן כראש מועצת ג'וליס, שלף נשק, דרך אותו וירה שבעה כדורים לעבר ראשו ופלג גופו העליון של מוניר נבואני ז"ל, על רקע סכסוך בין השניים. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של הנאשם להגנה עצמית ולאובדן זיכרון, וקבע כי הנאשם ירה שבעה כדורים מתוך מודעות מלאה וכוונה להמית את המנוח, ואף ביצע במנוח וידוא הריגה, כאשר את אחת היריות ירה הנאשם תוך שהוא מצמיד כמעט את האקדח לעורפו, בעת שהמנוח כבר היה בשלבי נפילה אל הקרקע עם גבו לכיוון הנאשם.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי קיים ספק האם המעשה נעשה לאחר תכנון ולאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית, ולפיכך קבע כי אין עסקינן ברצח בנסיבות מחמירות.
עמאר הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת רצח ובית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו עונש של 20 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי מקסימלי למשפחת המנוח בסך של 258 אלף שקלים.
בהודעת הערעור נכתב כי הפרקליטות סבורה כי אמנם לאחר תיקון לחוק העונשין בעבירות ההמתה, עונש מאסר העולם הקבוע בצידה של עבירת הרצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, אינו עונש מאסר עולם חובה. אולם, גם לאחר התיקון, עונש מאסר העולם הבלתי קצוב הקבוע בצידה של העבירה הוא נקודת המוצא כאשר עסקינן ברצח שבוצע עם יסוד נפשי של כוונה להמית, ויש לסטות מנקודת מוצא זו רק במקרים מתאימים, ובהתאם לנסיבות ביצוע העבירה ומידת האשם.
לעמדת הפרקליטות, נסיבות מעשה העבירה ומידת האשם של הנאשם, מצויים ברף עליון, ואף אם בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי אין זה נכון להשית במקרה דנן מאסר עולם, "ודאי שלא היה מקום לסטות מהעונש הקבוע בצד העבירה במידה כה רבה, עד לכדי השתת עונש מאסר בפועל של 20 שנות מאסר בלבד".
