לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש ערעור על זיכויו מחמת הספק של השחקן משה איבגי, מהאישומים השלישי והרביעי שיוחסו לו בכתב האישום – מעשה מגונה והטרדה מינית. הפרקליטות גם מערערת על קולת העונש שהוטל עליו בגין הרשעתו בעבירות של מעשים מגונים שיוחסו לו באישום הראשון – 6 חודשי עבודות שירות ופיצוי בסך 10,000 שקל למתלוננת. ההחלטה על הגשת הערעור התקבלה ע"י פרקליט המחוז, עו"ד עמית איסמן.
בערעור שהוגש טוענת המדינה כי בימ"ש השלום שגה, הן בכך שלא ביסס את הרשעתו של איבגי בהסתמך על מהימנותן של כל אחת מהמתלוננות, והן בכך שבחן בקפדנות כל אישום בפני עצמו, אך נמנע מלבחון את התמונה הכוללת.
המדינה סבורה, כי בחינה כוללת של עדויות הנשים ושל כלל הראיות שהוגשו בתיק, וקביעות בית המשפט לגביהן, חייבה את המסקנה ולפיה יש להרשיע את איבגי באישומים שיוחסו לו בכתב האישום. זאת, ודאי כאשר שלוש המתלוננות בתיק – נשים שהן זרות זו לזו, ממקומות ומתחומים שונים, סיפרו כל אחת על האופן שבו פגשו את איבגי ונפגעו ממנו – בין במגע מיני אסור, ובין בדיבור מבזה ומשפיל.
המעשים שתיארו השלוש, כך טוענים בפרקליטות, מלמדים על שורה של עבירות מין שביצע איבגי כלפי נשים, על ניצול של סיטואציות ועל ניצול מעמדו, הגם שאין מדובר ביחסי מרות או תלות. בנוסף, הראיות שנחשפו בפני בית המשפט לימדו על גישה עקבית ועל התייחסות מינית מבזה ומשפילה של איבגי כלפי נשים, במעשים ובמלל.
דברים אלו, לפי הערעור, מקבלים משנה תוקף, למקרא התייחסותו של בית המשפט השלום לעדותו של איבגי. ביחס לאישום השלישי ממנו זוכה איבגי, נכתב בהכרעת הדין: "שוב ושוב נמנע הנאשם מלהתחייב על גרסה, תוך שהוא משבץ את עדותו בטענות ובגרסאות – חלקן כבושות, חלקן תמוהות, וחלקן נותרו כטענות בעלמא, ללא כל ביסוס או תמיכה… עדותו של הנאשם הייתה מתחמקת, כבושה בחלקה, ובלתי מהימנה ברובה. היא אינה ראויה לאמון בעיניי…".
לטענת המדינה, חוסר מהימנות גרסתו של איבגי, על התחמקויותיו והתפתלויותיו, משליכה על המסד הראייתי כנגדו בכל האישומים.
ביחס לאישום הרביעי, בו זוכה איבגי מהטרדה מינית, קבע בית משפט השלום: "הבטן מתהפכת והבשר נעשה חידודין חידודין למקרא אמרותיו של הנאשם ל- ד'… לא כך ראוי לבן תרבות אחד לפנות לבן שיחו, ודאי לא כאשר בן השיח מספר אודות פגיעה מינית שעבר בילדותו. שפת הביבים הזו, המתארת אקטים מיניים בלשון בוטה ומכנה איברי מין בכינויי רחוב- שמורה לאחרון גסי הרוח ויושבי הקרנות, ולא לאחד מבין בכירי שחקני הקולנוע והתיאטרון בישראל".
הפרקליטות טוענת, כי "הגם שהדברים מדברים בעד עצמם, שגה בית המשפט השלום כשקבע כי האמירות אינן עולות כדי הטרדה מינית לפי החוק".
לעמדת הפרקליטות, הקביעות האמורות לצד מכלול האירועים והראיות שהובאו בפני בית משפט השלום, היו צריכים להוביל להרשעתו של איבגי באישומים מהם זוכה.
ביחס לעונש שנגזר על איבגי נטען, כי הוא "אינו נותן את הביטוי הראוי למעשיו הבוטים והנלוזים של איבגי, המחייבים אמירה ברורה וחד-משמעית, לפיה גופן של נשים איננו הפקר וכי עבירות מעין אלה ייענו בענישה חמורה ומרתיעה".
