שופט בית משפט השלום בירושלים, מוחמד חאג' יחיא, פסק כ-75 אלף שקלים פיצוי לגבר שנותח בבית החולים הדסה עין כרם, להסרת גידול ונפגע ממים חמים במהלך הטיפול בו בניתוח. "לוּ הצוות הרפואי בחדר הניתוח היה בודק כדבעי את טמפרטורת המים לפני השימוש שנעשה בהם דומה שהכוויה הייתה נמנעת בנסיבות העניין", נכתב בפסק הדין.
לפני מספר שנים, עבר התובע ניתוח בהדסה עין כרם להסרת גידול ממאיר במעי הגס. הניתוח הגשים את מטרתו והגידול הוסר. אולם המנותח, כך על פי תביעתו, נפגע דווקא בסופו של הניתוח בשלב של סגירת החתך. המנתח, נטען, השתמש במים חמים לניקוי הפצע ולמניעת זיהומים. ברם, הטמפרטורה של המים הייתה גבוהה מדי ואלה גרמו לכוויה בדופן בטנו של המנותח.
התובע טען, בין השאר, כי לקראת סוף הניתוח, השתמש המנתח במים רותחים וגרם לו כוויה בדרגה 2, על-פני 4-3% משטח בטנו לרבות בצד ימין. עוד עלה בתביעה כי המנתח לא עדכן את המטופל או את בני משפחתו אודות האירוע מיד לאחר הניתוח. רק למחרת, הגיע המנתח לתובע ועדכן אותו במה שהתרחש.
על פי התביעה, בית החולים והמנתח התרשלו והפרו את כללי האתיקה ואת חוזר מנכ"ל משרד הבריאות עצם אי-יִדוע החולה בדבר נזקו מיד לאחר האירוע, דבר המצדיק פסיקת פיצוי עונשי.
התובע שוחרר מבית החולים כשבועיים לאחר הניתוח, אולם כעבור מספר ימים הוא אושפז בשנית עם חשש לזיהום במקום הכוויה. התובע שוחרר לאחר שיפור במצבו, עם הנחיות להמשך טיפול ומנוחה למשך שבועיים. בתביעה נטען, כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי מלא בין אירוע שפיכת המים הרותחים לצלקותיו ולנזקיו הנובעים מהן.
בית החולים והרופא טענו בכתב ההגנה בין השאר, כי לקראת סוף הניתוח, לצורך הבטחת ניקוי מרבי ומניעת זיהום דרך החתך הניתוחי, ביקש המנתח מים חמים לשטיפת הפצע. לאחר שפיכת המים, נראה שהעור באותו אזור החל להתקלף ולפיכך נקראה רופאת מומחית לכירורגיה פלסטית אשר נתנה את הנחיותיה להמשך טיפול.
במהלך אשפוזו של התובע לאחר הניתוח, כך לפי בית החולים, הכווייה החלה להיסגר ולא היו אירועים מבחינה כירורגית שראויים לציון. לגרסת הצוות הרפואי, התובע פנה למיון בשל כאבי בטן, חום וצמרמורות, ולמחרת שוחרר לביתו כשהוא חש בטוב. לטענתם לא היה כל קשר סיבתי בין הכוויה שנגרמה לבין נזקי התובע הנטענים והמוכחשים, וכי אין מדובר במעוולים בנזיקין. "בכל מקרה", צוין בכתב ההגנה, "חשוב לזכור כי התובע עבר ניתוח חשוב ומוצלח, והצלקת שנותרה היא צלקת ניתוחית בלבד ואילו הכווייה התרפאה זה מכבר".
בדיון קדם-משפט הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה. ההסדר קבוע כי הנתבעים מודים באחריותם למעשה המתואר בכתב התביעה. בשל כך, על בית המשפט נותר לברר במסגרת ההליך את שאלת הנזק ובכלל זה, שאלת הקשר הסיבתי בין המעשה לבין הנזק, טיב הנזק, ואומדן הפיצוי ככל שיש מקום לפסוק זאת.
השופט חאג' יחיא, קיבל את התביעה בחלקה זאת לאחר ששמע את עדויות הצדדים. "בהעדר מחלוקת", כתב השופט בפסק הדין, "בדבר השימוש במים חמים מדי לצורך חיטוי חתך הניתוח, ועל-יסוד חוות הדעת הרפואית של המומחית מטעם בית המשפט, עולה באופן ברור, כי לתובע נגרמה כוויה שהחלימה אך הותירה צלקת בדופן בטנו. צלקת זו נוספת על הצלקת הניתוחית".
השופט הוסיף עוד: "לצד זאת, בל נשכח כי התובע עבר אצל הנתבע ניתוח מציל חיים ומוצלח שבוצע על-ידי המנתח, ויש לְשָבּח את בית החולים והמנתח על כך. כפי שניתן להבין ולהתרשם מחומר הראיות, לוּ הצוות הרפואי בחדר הניתוח היה בודק כדבעי את טמפרטורת המים לפני השימוש שנעשה בהם לחיטוי הפצע לפני תפירתו (ויש להניח כי הדבר יכול היה להיעשות באמצעות בדיקה פשוטה למדי, טבילת יד או באמצעות מד חום פשוט), דומה שהכווייה – שהיא הנזק הרפואי מושא ההליך דנן – הייתה נמנעת בנסיבות העניין. מכאן, חבים הנתבעים, באמצעות בית החולים, לפצות את התובע בגין נזקו הנובע מהכווייה".
________________________
