לבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון הגיעה לאחרונה תביעה סביב עימות בין מתווכי דירות על עסקת מכר לבית צמוד קרקע. התובע, מתווך דירות וסטודנט למשפטים, טוען כי רוכשי הדירה, עורכת דין ובן זוגה, יצרו קשר עם מתווך אחר לרכישת הבית, לאחר שכבר חתמו על הסכם תיווך עם התובע, לפיו ישלמו לו אחוז ממחיר הנכס.
התובע הראה לבני הזוג 3 נכסים, ולטענתו לאחר שהראה להם את הבית אותו רצו לקנות, יצרו קשר עם מתווך אחר וחתמו איתו על הסכם בלעדיות. לטענת הנתבעת התובע לא הכיר כלל את המוכרים ואף טען בפניה כי הנכס נמכר, ורק לאחר שראתה שעל הבית מוצב שלט של המתווך השני יצרה אתו קשר והוא זה שהביא להתקשרות ביניהם לבין מוכר הנכס.
עוד טענה הנתבעת כי הסכם התיווך לא כלל את כל הפרטים המנויים בסעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, משום שלא נרשם בו מחיר הנכס וזאת משום שהתובע פעל ללא הרשאה מהמוכרים, ולכן לא ידע מחיר הנכס.
על התובע, כך עפ"י הנתבעת, להראות קשר סיבתי עובדתי בין פעילותו לבין חתימת הסכם המכר כדי להיחשב לגורם היעיל, ואילו התובע לא היה הגורם היעיל, ואף לא היה גורם כלשהו.
השופטת זהר דולב להמן לא קיבלה את טענת הנתבעת לגבי סעיף 9 לחוק, והזכירה שהוא מפנה לתקנות, שם קבועים הפרטים שיש לכלול בהסכם תיווך, לרבות "מחיר העסקה המבוקשת בקירוב".
הפסיקה קבעה כי הדרישה לציון הפרטים הללו הינה מהותית, שתכליתה להבטיח גמירות הדעת של הצדדים בעת החתימה על הסכם תיווך. לצד קביעה זו, קבעה הפסיקה כי דרישה זו אינה דווקנית והמגמה העולה מן הפסיקה היא שלא להקפיד על ציון כל פרט של דרישת תקנה 1 לתקנות, ברוח מגמת הנסיגה שחלה בדרישת הכתב בעסקאות מקרקעין.
השופטת הוסיפה כי חוק המתווכים הינו חוק צרכני, שמטרתו להגן על הלקוח כצד החלש בעסקה. "הנתבעת, שהינה עורכת דין, לא היתה הצד החלש בעסקה, שכן ידעה היטב לעמוד על דרישתה להפחית באופן משמעותי דמי התיווך במחצית, מ-2% ל-1%".
שאלה נוספת שעמדה במחלוקת היא האם התובע הוא הגורם שהביא את הצדדים לידי הסכם מכר. לדברי השופטת אין לקבל את טענת הנתבעת כי התובע לא עשה דבר לטובת העסקה.
התובע אמנם לא פעל בקדמת העסקה, במובן זה שהוא לא קישר בין הנתבעת לבין המוכרים, אך הוא היה זה שהפגיש בין הנתבעת לבין הנכס. עם זאת, קיבלה השופטת את טענת הנתבעת כי המתווך לא הפגיש ביניהם לבין המוכרים. לכן קבעה כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין פועלו של המתווך לבין הסכם המכר, אולם ספק אם די בהצגת הנכס לנתבעת מבלי לבצע פגישה בין הצדדים כדי לענות על דרישות החוק והפסיקה.
אך כאן הוסיפה השופטת שאין די בכך כדי לדחות את התביעה, מאחר והנתבעת מנעה מהמתווך בחוסר תום לב להיות "הגורם היעיל". למרות זאת, המתווך לא קיבל את מלוא הסכום, כיוון שהוא לא היה הגורם היעיל היחיד, וקבעה כי יקבל 60% משיעור דמי התיווך בתוספת 10% בגין סיכול אפשרות היותו הגורם היעיל, שנעשה כאמור בתום לב. לכן קבעה השופטת כי הנתבעת תשלם לתובע 13,500 ש"ח וכן הוצאות בסך 400 ש"ח.
