רמי לוי הגיש תביעת דיבה, בשם חברות המזון והסלולר של רמי לוי, על סך 280 אלף שקלים נגד מועצת זכויות האדם של האו"ם בעקבות הכנסתו ל"רשימה שחורה", הכוללת 112 בתי עסק הפועלים ביישובים היהודיים ביהודה ושומרון, 94 ישראליות ו-18 בינלאומיות, אשר לטענת האו"ם, מסייעים להפרת זכויות אדם של הפלסטינים ביהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן.
על פי התביעה, מטרת הרשימה היא להביא לחרם בינלאומי על חברות אלה, כאשר על החברות נמנות רשת המרכולים "רמי לוי שיווק השקמה" ורשתות הסלולר "רמי לוי תקשורת", בבעלות איש העסקים רמי לוי, המנהלות עסקים באזור יהודה ושומרון. לטענת התביעה, הפעילות בשטחי יהודה ושומרון איננה מפרה זכויות של פלסטינים, כי אם להיפך. מיטיבה עמם. ברשתות השיווק של רמי לוי מועסקים עובדים פלסטינים ויהודים כאחד, תחת מתן שוויון זכויות מלא.
אם כבר, גורסת התביעה, ניתן לומר שהחברות התובעות משפרות את זכויותיהם של הפלסטינים ואת רווחתם הכלכלית לאין ערוך. תנאי העבודה ותנאי השכר שהתובעות מעניקות לעובדיהם הפלסטינים גבוהים וטובים עשרת מונים מתנאי העבודה והשכר שמקבלים עובדים ברשות הפלסטינית או במקומות עבודה בשטחה. יתרה מכך, על פי הלמ"ס הפלסטיני, עובד פלסטיני ממוצע ברשות הפלסטינית משתכר כיום במשכורת הנאמדת בכ-2,200 שקלים בלבד, לעומת עובד פלסטיני שמרוויח עד פי 3 יותר אצל החברות של רמי לוי.
אשר לטענת החסינות של האו"ם, אכן בדרך כלל לא ניתן להגיש תביעות נגד ארגונים של האו"ם, אלא שתביעה זו הינה יוצאת דופן. בבדיקה שעשה ארגון שורת הדין נמצא, כי ב"רשימה השחורה" מצויות אך ורק חברות ישראליות בבעלות יהודית, ואין אף חברה בבעלות ערבית ישראלית שפועלת בשטחי יהודה ושומרון, ועל כן הוגשה לבית המשפט רשימה במעטפה סגורה אשר כוללת 11 חברות כאלו. לכן, במקרה זה מועצת זכויות האדם של האו"ם איננה נהנית מחסינות משום שהיא פועלת מתוך הפרה של מגילת האו"ם ונוהגת באפליה.
