שופטת בית משפט השלום בירושלים, מירית פורר, הורתה לנותן שירותי מטבע להחזיר סכום של 471 אלף שקלים לאדם שביקש להעביר דרכו כספים לחו"ל והכספים לא הועברו.
למרות שמדובר בתרמית שקשה להוכחה, עורך הדין עמירם מורד, בא כוחו של התובע הצליח לשכנע בטיעוניו את השופטת פורר שקיבלה אחת לאחת את התביעה והורתה לנתבע לשלם גם 50 אלף שקלים שכ"ט עורך דין והוצאות משפט.
על פי התביעה, התובע טען, כי ביקש לרכוש נכס מקרקעין עבור אחיו המתגורר במיאמי ולשם ביצוע העסקה הפנה אותו אחיו לצד ג', שביקשו להעביר את סכום העסקה בהעברת זה"ב לחשבון בנק מסוים, בכדי להעבירו לעורך הדין בחו"ל, שטיפל בעסקת הנדל"ן.
ההעברה הכספית בוצעה ולאחר כשלושה שבועות, התברר לתובע שהכסף לא הועבר לעורך הדין בחו"ל וכשהזכות לקנות את הנכס פקעה.
מנהלת מחלקת העסקים בסניף הבנק בו מתנהל חשבון בנק התובע, התקשרה למנהל מחלקת העסקים בבנק בו הופקד הכסף והשיחה נערכה בנוכחות התובע והנתבע, בעל החשבון, הבטיח שיפעל להחזרת כספו של התובע.
למרות ההבטחה להחזרת הכספים, הנתבע לא ענה לפניות התובע והכסף לא הושב, בתחילה נטען על ידי הנתבע, שהכסף הועבר במזומן על-ידי שליח שאינו מכירו ושפרטיו אינם ידועים לו.
לאחר מכן, שינה את גרסתו והבטיח כי ישלח אסמכתא להעברה, מכיוון שבוצעה לפני כחודש ויש לאתרה, ואולם זו לא הועברה לתובע.
בתביעה, שהוגשה על ידי עו"ד עמירם מורד, ביקש התובע להורות לנתבע להשיב את כספו.
הנתבע טען, ששימש רק "צינור" להעברת הכסף ושתפקידו בעסקה הסתיים בהעברת הכספים לשליח של צד ג', וזה העיד, שלקח את הכסף וחילק אותו במעטפות למספר אנשים בבני ברק.
בסיכומיו טען עו"ד מורד, לעילות שלפיהן יש להשיב את כספו. בהיבט החוזי טען כי התגבש בינו לבין הנתבע חוזה בעל פה, בהבטחת הנתבע בתכתובת המסרונים שהנתבע הפר.
כאמור, השופטת פורר, קיבלה את כל טענות עו"ד מורד והורתה לנתבע להחזיר את כל סכום הכסף. "יש לקבל את טענת התובע, שהנתבע הבטיח לתובע העברה של כספו בתוך פרק זמן מסוים ומסר מספר העברת זה"ב, שהינה העברת כספים המתבצעת בזמן אמת שאינה ניתנת לביטול לאחר ביצועה ומשמשת כשנדרשת העברת כספים מהירה ברמת וודאות גבוהה יש להיעתר גם לבקשת התובע לאכיפת הסכמה זו על בסיס טענת ההפרה הנוספת", כתבה השופטת בהחלטתה והוסיפה כי הוכח שהתובע הוטעה כשהעביר אל הנתבע את הכסף בכדי שיעבירו לצד ג', לתשלום עבור העסקה בחו"ל מכיוון שהכסף לא הגיע ליעדו.
השופטת גם הדגישה כי אין להעלות על הדעת שאדם סביר היה מעביר לנתבע את הכסף כשיודע שהנתבע עתיד שלא להעבירו ליעדו. אם היה מעביר הנתבע את הכסף ליעדו היה בידיו תיעוד לכך. "בנוסף "הדעת נותנת, כי אנשים ישרי דרך ינהלו עסקיהם… באופן מתועד כראוי, ובמיוחד לא במזומן. מזומן ועסק "נקי" הם לא אחת, בעולם דה האידנא של כרטיסי אשראי ושיקים תרתי דסתרי. המזומן יישמר ככלל לסוג העסקאות הפשוט, כמו נסיעה באוטובוס או רכישות קטנות יחסית, ולא ישמש במיזם גדול…", כתבה השופטת פורר.
השופטת סיכמה כי: "עוולת התרמית חלה כשנתבע יוצר מצג שקרי כוזב בכוונה או בקלות דעת בכדי שהתובע יפעל בהתאם לו. ייחוד העוולה הוא שהיא מכירה בנזק כספי טהור כעילה לפיצויים. גם בהתקיים מצג שקרי שהביא את התובע לפעול על פיו, עליו להוכיח כי פעולה זו הסבה לו נזק ממוני. נטל ההוכחה בעוולת התרמית, שכבד יותר ממאזן ההסתברויות הורם לאור עדות הנתבע, שאמר לתובע "שקר לבן" בהבטיחו שכספו יוחזר לו תוך מספר ימים, בכדי להרגיעו ולעכב את החזרת הכסף, שלא הושב לו".
לצפיה ודירוג כבוד השופטת מירית פורר
