כלת פרס ישראל, המשפטנית פרופ' רות גביזון, הלכה אתמול (שבת) לעולמה בגיל 75. גביזון הייתה פרופסור אמריטה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולשעבר נשיאת האגודה לזכויות האזרח.
גביזון זכתה בפרס ישראל בתחום חקר המשפטים בשנת 2011. זכתה בין היתר גם בפרס אמ"ת למדע המשפט בשנת 2003 ובפרס חשין למצוינות במחקר, בשנת 2008. באותה השנה גם הוענק לה תואר דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת בר אילן.
בנוסף, כיהנה פרופ' גביזון כחברה בכמה ועדות ציבוריות, בהן ועדת שמגר לבדיקת התפקיד ודרך הבחירה של היועץ המשפטי לממשלה וכן בוועדת וינוגרד שחקרה את התנהלות המדינה ובעלי התפקידים בה במלחמת לבנון השנייה.
משנת 2004 עלה שמה של גביזון לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון, אך מועמדותה ספגה התנגדות מנשיא בית המשפט העליון דאז אהרון ברק. נושא מינויה הפך למחלוקת ציבורית ובשנת 2005 ניצת מאבק אישי בנושא בין שרת המשפטים דאז ציפי לבני שתמכה בה, לבין ברק. נשיא העליון לשעבר הסביר אז כי לא תמונה מכיוון ש"יש לה אג'נדה, ואג'נדה זו אינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון".
גביזון נמנתה על המתנגדים המרכזיים לאקטיביזם השיפוטי בתקופת ברק וסברה שתפקידו של בית המשפט העליון הוא להכריע בסכסוכים ולא להתערב בסוגיות ציבוריות שנויות במחלוקת ובהחלטות הממשלה והכנסת אלא אם הן פוגעות בליבת זכויות האדם.
פרופ' גביזון נולדה בשנת 1945 בירושלים ולמדה משפטים באוניברסיטה העברית, שם גם מילאה תפקידי הוראה שונים במשך כ-30 שנים. היא נמנתה עם מקימי האגודה לזכויות האזרח ובין השנים 1996-1999 כיהנה כנשיאת האגודה.
מאז 1995 ועד שנת 2003 הייתה עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ועמדה בראש פרויקט שעסק בשסעים בחברה הישראלית.
בשנת 2004 פרסמה יחד עם יעקב מדן את אמנת גביזון מדן, שמטרתה חתירה להבנות בנושאי דת ומדינה. האמנה פירטה הצעות בנושאי חוק השבת, שבת, נישואים וגירושים וקבורה והיא פורסמה מטעם קרן אביחי והמכון הישראלי לדמוקרטיה. שנה לאחר מכן מונתה כיועצת בכירה לוועדת החוקה לטובת סיוע בכתיבת עקרונות היסוד של החוקה.
נשיא המדינה ראובן ריבלין ספד לגביזון, ואמר: "המשפטנית המבריקה הלכה מאתנו. מחשבתה החריפה והמורכבת לא אפשרה לאיש לתייג אותה, ותפיסתה הייתה תמיד צלולה כבדולח, בהירה וברורה. במעשיה ובמילותיה הדבורות והכתובות הקדישה גביזון את חייה ל-ו' החיבור של ישראל כיהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית בנשימה אחת".
"גביזון הייתה עולם ומלואו, עושר מרתק של רעיונות ופעילויות", ספד לה באוניברסיטה העברית, שם שימשה כמרצה במשך שנים ארוכות. "היה בה שילוב של פילוסופית אנליטית עם סוציולוגית, של מודעות מלאה למורכבות של החיים ולריבוי הפנים של הסוגיות המעסיקות אותנו, ובה בעת דחייה של האופציה שלא להחליט, להיוותר בעמדת המבקרת. היא לא היססה לנקוט עמדה בסוגיות השונות ולהפשיל שרוולים ולפעול בזירה החברתית-ציבורית. גביזון היא מופת לחוקרת ולמורה מעולה, שהצטיינה באומץ לב ציבורי יוצא דופן".
