פקחי פתח תקוה נתקלו בערמת פסולת ברחבי העיר. הם לא התעצלו ומצאו בה פרטים של משליך האשפה ולכן רשמו לו דוח. התושב לא ויתר וביקש להישפט ואף שנדחו טענותיו והקנס הוכפל הוא שב וערער לבית המשפט המחוזי, בלא הצלחה.
הדוח, ברירת קנס, נרשמה לתושב העיר פתח תקוה על סכום של 475 שקלים לאחר שפינה את האשפה למקום שלא יועד לכך לפי חוק העזר. בתמונות אותן צילם הפקח נראתה בבירור ערמת האשפה ובתוכה פתק הנראה כרישום של משלוח עם הפרטים המזהים של המשליך. מקבל הדוח, תושב העיר, טען בין היתר, כי לא ניתן לדעת כיצד הפתק הגיע לערמה וכי אין ראיות ישירות הקושרות אותו לביצוע העבירה.
התושב קיווה כי בית משפט השלום יקבל את דבריו ואולי אף יקל בסכום הקנס אולם פסק הדין שניתן ע"י כבוד השופט עודד מורנו בבית המשפט לעניינים מקומיים בפ"ת, הורה לו לשלם קנס מוגדל בסך 1,000 שקלים בגין העבירה שבוצעה, במקום 475 שקלים.
האזרח לא ויתר והגיש ערעור גם לבית המשפט המחוזי. גם שם דחה השופט אברהם יעקב את גרסתו של התושב, דחה את הערעור והשאיר על כנו את הקנס המוגדל.
בפסק הדין כתב השופט יעקב: "בית המשפט קמא נסמך על ראיות נסיבתיות לפיהן בתוך ערמת האשפה נמצאו ניירות שעליהם שמו וכתובתו של המערער. ראיה זו היא ראיה נסיבתית ובשלב השני לאחר קבלת הראיה, עובר הנטל אל כתפי המערער להטיל ספק באותן ראיות נסיבתיות".
_______________________
