אישה שרכשה כלב מסוג שיצו בעלות של 2,500 ₪, תבעה לאחרונה את בעלי הכלב הקודם ממנו רכשה אותו, בבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון. חודשיים בלבד לאחר הקניה הכלב חלה במחלת הפארוו ונפטר, ולטענתה הסיבה לכך היא בשל משטר חיסונים לקוי שקיבל הכלב מבעליו הקודמים.
לפני הקניה הכלב עבר שני חיסונים ראשוניים אצל המוכר, ולאחר מכן עבר חיסון שלישי אצל הרוכשת.
הרשמת הבכירה עידית כלפה, השתכנעה כי אכן קיים קשר סיבתי בין מות הכלב לבין מחדלים קשים בהתנהלותו של הנתבע – כאשר במרכזה החלטתו לחסן בעצמו את הכלב, ולהקטין את מינון הזריקה בטענה ש"הכלב עדיין גור".
הנתבע טען שאין לשייך את מות הכלב לחיסונים כלל, מאחר ואין אפשרות למנוע 100 אחוז הידבקות במחלה גם בכלבים מחוסנים. בית המשפט קיבל את חוות דעתה של ד"ר מאיה קמחי, שפירטה את הכשלים של הנתבע, לפיהם חיסונים יכולים להימכר רק לרופא ווטרינר שרק הוא מוסמך להזריק אותם, מה שמוביל לשאלה כיצד הנתבע קיבל את חומרי ההזרקה, והאם מדובר בתרופה אמתית ואיכותית.
לעומת זאת חוות הדעת הנגדית לא השאירה רושם על הרשמת, וקבעה כי היא, "איננה מתמודדת עם טיעוניה והסבריה של ד"ר קמחי ובמרביתה מתייחסת לפגמים מולדים בכלבים זעירים".
על אף המחדלים של הרוכש שהוכחו במשפט, הרשמת קבעה כי ישנו אשם תורם של 50% לתובעת, על כך שעל פי עדותה ידעה שהמוכר מחסן בעצמו את הכלב: "הגעתי אליו לחיסון ונדהמתי ואמרתי לו מה אתה מחסן את הכלב? אמרתי לו אתה וטרינר אמר לי אני יותר טוב מווטרינר".
לאור כל זאת חייבה הרשמת את המוכר לשלם לתובעת 4,000 ש"ח.
