שופט בית משפט המחוזי בת"א, יונה אטדגי, קבע כי בית המשפט ייתן החלטות בבקשה למתן הוראות בדבר מתן טיפול רפואי דחוף לחסוי במקום ועדת האתיקה של משרד הבריאות שאינה פעילה. אם החוסה יצטרך ניתוח, ניתן יהיה לעשות זאת רק בהחלטת ביהמ"ש, לאחר שיוצג מכתב החתום ע"י שלושה רופאים, שלפחות אחד מהם הוא בתחום הכירורגיה ואחד נוסף בתחום הפסיכיאטריה, לפיו הניתוח נדרש לשם מניעת סכנת חיים, או מניעת סכנה רפואית, או גופנית משמעותית.
לבית המשפט הוגשה בקשה למתן הוראות בדבר מתן טיפול רפואי דחוף לחסוי, בן 30, נכה בשיעור 100% הסובל מפיגור שכלי קל. הוריו מונו כאפוטרופסיים על גופו ורכושו, בהתאם לצו אפוטרופסות. לפני מספר שבועות הבחינו הוריו בהתנהגות שונה, לרבות הימנעות מאכילה וירידה דרמטית במשקלו של החסוי. הם פנו לרופא המשפחה, וציינו, בין היתר, כי ראו שהוא לא ישן בלילות, רוב הזמן מבלה באמבטיה ומתנגד ליציאה מהבית. הרופא ציין כי החסוי "אינו אלים למשפחה וכנראה גם לא מסוכן לעצמו, למעט הרעבה עצמית וחוסר שת"פ".
בבקשה צוין כי מדובר במצב מסכן חיים, כואב וחמור ונערך אצל החסוי ביקור של רופא פסיכיאטר. במכתב הסיכום הפסיכיאטרי צויין כי החסוי סובל מ"פיגור שכלי קל לכל הפחות, כי לא הייתה עדות בבדיקתו להפרעה נפשית פעילה, כי הוא רזה לא מעט במשקלו, כי אינו זקוק למעקב פסיכיאטרי" והוא לא המליץ על אשפוז בכפייה. רופא כירורג קבע כי מדובר במצב רפואי שמצריך טיפול ניתוחי וכי יש פוטנציאל לסיבוכים משמעותיים שיכולים לסכן גם חיים… ואין מקום לטיפול שמרני והטיפול הוא ניתוחי וכי לפני הניתוח יהיה צורך בביצוע קולונוסקופיה.
לאחר חוות הדעת ההורים האפוטרופסיים פנו לשרותי בריאות כללית וזו פנתה לביהמ"ש בבקשה לתת הוראות מתאימות בדבר מתן הטיפול הרפואי, וזאת בהסתמך על סעיף 24(ג) לחוק זכויות החולה, תשמ"ו-1996. לטענת המבקשת וההורים, החסוי מתנגד לטיפול ולכן אין מנוס ממתן הוראות מתאימות. המבקשת עותרת בבקשתה כי "על ביהמ"ש להשתמש בסמכויותיו וליתן צו להבאתו הכפויה של החסוי לבדיקה וטיפול בבית החולים".
מאחר ועפ"י הנטען, מדובר בפיגור קל שמחייב גם את שמיעת דעתו של החסוי השופט קיים ביקור אצל החסוי. "התרשמותי היא, כי למרות שבסופו של דבר החסוי הביע הסכמה רפה לקבלת הטיפולים, הרי אין מדובר בהסכמה אמיתית וכי זו הסכמה רק שנאמרת כדי לרצות את הפונה וכאשר הדבר יידרש בפועל, הוא יתנגד לקבלת כל טיפול", כתב השופט אטדגי והוסיף: "מהמסמכים שהוצגו לפניי אין ספק בדבר נחיצותו של הטיפול, אם לשם מניעת סכנת חיים ואם לשם פגיעה חמורה בגופו ובבריאותו של החסוי. כן התרשמתי, שלמרות שמדובר בפיגור קל, החסוי אינו מסוגל להבין באמת את מצבו ואת הסיכונים העומדים בפניו אם לא יקבל את הטיפול. משום כך אני סבור שאכן יש צורך לתת הוראות מתאימות בעניין זה".
במצב רגיל, ועדת האתיקה היא זו שמתכנסת במצבים כאלה, אבל בדיון נמסר על ידי שירותי בריאות כללית לשופט אטדגי, כי ועדת האתיקה לא קיימת היום למעשה, משום חוסר במינויים בתקנים הנדרשים והטיפול עשוי לקחת זמן רב, אם בכלל ולכן, השופט קיבל כאמור את ההחלטה במקום ועדת האתיקה, כי הטיפולים יינתנו בהסכמתו של החסוי ואם הוא לא ייתן את הסכמתו, ובלבד כמובן שהאפוטרופסיים ייתנו הסכמתם, רשאי הגורם המטפל ורשאי הרופא לתת את הטיפול הנדרש לחסוי, גם ללא הסכמתו.
באשר לניתוח, ניתן יהיה לעשות לחסוי רק בהחלטה נוספת שתינתן על ידי ביהמ"ש לאחר שיוצג מכתב החתום ע"י שלושה רופאים, שלפחות אחד מהם הוא בתחום הכירורגיה ואחד נוסף בתחום הפסיכיאטריה, לפיו הניתוח נדרש לשם מניעת סכנת חיים, או מניעת סכנה רפואית, או גופנית משמעותית.
___________________________
