מתברר שקציני משטרה לא יכולים לעשות כל מה שהם רוצים. קצין משטרה שעיכב לחקירה עורך דין שלא לצורך למשך 27 דקות, יפוצה בכ-33 אלף שקלים כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כך קבעה בימים האחרונים שופטת בית משפט המחוזי בבאר שבע, גאולה לוין.
השופטת ציינה בהחלטתה כי מצופה מקצין משטרה לנהוג באיפוק וקור רוח גם שהוא כועס וחש עלבון. לים כשלעצמם, להצדיק התנהלות בלתי סבירה ותהתה גם כיצד נעלמו הסרטונים מהתיק שהיוו חומרי חקירה לכאורה נגד עורך הדין.
עורך דין, ששימש כסניגור תורן מטעם הסנגוריה הציבורית באילת, הגיע לאחר השעה עשר בלילה לתחנת המשטרה בעיר, על מנת לתת יעוץ לפני חקירה לחשוד שהוחזק במעצר. בתום פגישתו עם החשוד החליט עורך הדין להגיש בקשת שחרור. לאחר שקיבל את אישור הסניגוריה הציבורית פנה למזכירות בית המשפט, ונמסר לו כי עליו לצרף לבקשת השחרור את תגובת המשטרה.
עורך הדין פנה לקצין המשטרה ולדי מורדסון, ששימש קצין תורן מרחב אילת וביקש את תגובתו לבקשה לשחרר את העצור. הקצין סרב ליתן תגובה בעניין של העצור, משום שהוא טרם נחקר וטרם התקבלה החלטה לגביו. בשלב זה החל עימות מילולי בין המערער לבין הקצין, שתוכנו המדויק שנוי במחלוקת.
עורך הדין פנה ללכת לכיוון היציאה מהתחנה. הקצין הלך אחריו, הוציא את המכשיר הסלולרי שהיה ברשותו והחל לצלם, תוך שהוא מודיע למערער שהוא מצלם ומבקש שיחזור על הדברים שאמר קודם לכן. בתגובה כינה אותו המערער "חוצפן" ו"בריון" ובין השניים התפתח עימות לגבי פתיחת שער היציאה ובשלב זה החליט הקצין לעכב אותו בחשד להעלבת עובד ציבור, וביקש ממנו לחזור לתחנה. עורך הדין הוחזק מעוכב בתחנה משך 27 דקות. הוא התבקש להציג תעודה מזהה אך לא הייתה תעודה ברשותו. הוא מסר את פרטיו ושוחרר מבלי להיחקר.
השופטת לוין קיבלה את התביעה וקבעה כי בנסיבות המקרה עיכובו של עורך הדין לא היה נחוץ, ובוודאי לא לפרק זמן של 27 דקות. "כעס ועלבון מצד אנשי משטרה", כתבה בהחלטתה, "אינם יכולים כשלעצמם, להצדיק התנהלות בלתי סבירה. בעימות מול אזרח, כשאין בו אלימות פיזית או סכנה אחרת כלשהי, מצופה מקצין משטרה לנהוג באיפוק וקור רוח. מכל מקום, ניתן היה לאמת את זהותו של המערער בשער התחנה בתוך דקות ספורות, ולא היה הכרח להחזירו אל מבנה התחנה, שם הוחזק 27 דקות".
השופטת לוין הביעה תמיהה כיצד הסרטונים שצילם הקצין והיוו חומר חקירה נעלמו מהתיק. "יש לזכור", כך כתבה, "כי באותה עת הסרטונים היו בבחינת חומר חקירה, שכן הם תיעדו לכאורה את העבירה בה נחשד המערער – העלבת עובד ציבור. הדעת נותנת כי המשיבה מקפידה על שמירת חומרי חקירה, ולא ברור מה עלה בגורל הסרטונים".
השופטת לוין גם תהתה מדוע המדינה נמנעה מלהביא לעדות את היומנאי להעיד והדבר פועל לחובתה מאחר וגם אם נטל ההוכחה הבסיסי מוטל על העורך דין, הנטל להביא ראיות שבשליטת המדינה, על מנת לסתור את גרסת העורך דין מוטל על המדינה, במיוחד שמדובר בשוטר בתחנת אילת, גורם שהוא במובהק בשליטת המדינה.
"במקרה דנן", נכתב בהחלטת ביהמ"ש, |המערער הוא עורך דין, סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, אשר אגב תפקידו נקלע לעימות עם קצין בתחנת המשטרה. אגב מילוי תפקידו, וכאשר הוא בדרכו לבית המשפט להגיש בקשת שחרור עבור לקוח עצור, הוא עוכב כמחצית השעה בתחנת המשטרה. אינני מקבלת את עמדת המשיבה, כי מדובר בעניין של מה בכך. אין להקל בעגמת הנפש שנגרמה למערער, בהשפלה שנגרמה לו כאשר מצא עצמו בחוסר אונים מוחזק בתחנת המשטרה, כאחרון העבריינים".
______________________________________________
