בשנים האחרונות, המונח "משמורת משותפת" הפך למקובל יותר ויותר בין כותלי בית המשפט לענייני משפחה.
הורים רבים שנמצאים בהליך גירושין, בוחרים בדרך זו כדרך חיים המתאימה למרקם המשפחתי שבנו יחד בחיי הנישואים.
עם זאת, חשוב להבין כי ישנם מגוון קריטריונים המכתיבים את ההחלטה לקבלת משמורת משותפת, ביניהם חזקת הגיל הרך, נושאים כלכליים, נפשיים ועוד.
הבה נבחן את הנושא הזה מעט יותר מקרוב.
– מהי משמורת משותפת?
מדובר על מצב שבו הורים חולקים את משמורת הילדים ביניהם בצורה שוויונית מבחינות רבות.
ככלל, על שני ההורים לדאוג לכל צרכי ילדיהם, בין אם הם חיים יחד או בנפרד.
משמורת הנה מצב משפטי אשר מגדיר היכן הילדים ישהו פיזית.
ישנם שני מצבים עיקריים של משמורת – משמורת בלעדית לאחד ההורים, עם חלוקת זמני שהות בין ההורים במהלך השבוע או החודש, ומשמורת משותפת עם זמני שהות זהים לשני ההורים.
– ההחלטה על המשמורת
ניתן להגיע להסכמה על משמורת באמצעות עורך דין דיני משפחה או מגשר.
במידה ומדובר על המצב האופטימלי עבור הילדים, ניתן לגבש הסכם בנושא המשמורת המשותפת ולהגישו לבית המשפט על מנת לתת לו תוקף משפטי. מדובר על אחת הסוגיות החשובות והרגישות בתחום הגירושים, שכן היא גם כוללת בתוכה את אופי החיים ורמת החיים אשר אליה הילדים הורגלו, את דרך החינוך שלהם ואת סוגיית המזונות, הרגישה כל כך בעת הגירושים.
– האם במסגרת משמורת משותפת משלמים מזונות?
במשמורת משותפת נמצאים הילדים "שווה בשווה" בין בתי הוריהם, מכאן עולה השאלה מה קורה עם דמי המזונות? האם
במשמורת משותפת אין דמי מזונות בגלל החלוקה?
התשובה לכך מורכבת מכמה היבטים.
ראשית, ברוב המקרים בהם המשמורת המשותפת מוצלחת היא כאשר מדובר על קו ברור שאותו מכתיבים שני ההורים עוד בהליך הגירושים ועוד קודם לכן.
ברוב המקרים היא מחייבת קרבה פיזית-גיאוגרפית, זמינות ותקשורת טובה בין ההורים, ויישוב כל המחלוקות ביניהם.
הוצאות הקטינים הן קבועות יחסית – וניתן לאמוד אותן במספר.
במקרים של משמורת משותפת ישנה השפעה על גובה המזונות והכול תלוי בהסכם או בהכרעת בית המשפט שיקבעו בהתאם להכנסות והסכמות הצדדים אם ישנן.
ניתן לראות מקרים שבהם הפחתת תשלום המזונות הייתה רק של עשרות אחוזים בודדים וישנם מקרים שבמסגרתם לא משולמים כלל מזונות אך חשוב לציין שכל מקרה נבחן לגופו ואין תשובה חד משמעית בעניין.
זאת ועוד, ישנם גם מקרים בהם רק אחד מהצדדים חותר למשמורת משותפת – בעוד בית המשפט מאשר זאת רק כאשר הוא בוחן את טובת הילדים ואת מצבם הכלכלי של שני ההורים, כמו גם את המסוגלות ההורית והכלכלית שלהם, את עמדת חוקים אחרים העוסקים במשמורת (כגון חזקת הגיל הרך) ועוד.
