למרות התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה, שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, אסתר ז'יטניצקי רקובר, התירה לקרובת משפחה של צעירה מקלדוניה החדשה לאמץ אותה לבת. היועמ"ש התנגד לכך, מאחר וטען כי קודם לאימוץ יש להסדיר את מעמד הצעירה בישראל.
התובעת, שהגישה בקשה לאימוץ הצעירה, הינה דודתה של הילדה (אחות אביה הביולוגי). היא חסרת דת שעלתה לישראל מקלדוניה החדשה עם בעלה. קלדוניה החדשה היא חלק בלתי נפרד מצרפת (טריטוריה), ושוכנת בקבוצת איים בדרום האוקינוס השקט, בסביבות אוסטרליה וניו זילנד. התובעת, כאמור, תושבת ישראל, בעלת אזרחות צרפתית וישראלית. אחיה, אשר התגורר בקלדוניה החדשה, ניהל מערכת יחסים ללא נישואין שכתוצאה ממנה נולדו לו שתי ילדות, שאחת מהן בת 20.
גידול הילדות היווה מעמסה קשה מדי עבור ההורים הביולוגיים. הנוהג הקיים בחברה המסורתית והשבטית בקלדוניה, הוא שכאשר האם הביולוגית אינה מסוגלת לגדל את ילדיה, נרתמים בני משפחתה האחרים ומגדלים אותם. לפיכך נמסרה הילדה הבגירה לסבתא מצד האם הביולוגית, והילדה השניה – זו שהגיעה לישראל – נמסרה לסבתא מצד האב הביולוגי. כשהייתה הילדה כבת 7 חודשים בלבד, הא הועברה לטיפול התובעת, שהינה כאמור, דודתה ואחות האב הביולוגי.
מאז שהייתה הילדה כבת 7 חודשים ועד היום, היא גדלה עם התובעת ובעלה. משפחת התובעת התגוררה שנה בישראל, ואחר כך העתיקה את מקום מגוריה לשוויץ לאור עסקי הבעל. בשנת 2005 שבה המשפחה למשך שנה לישראל, ושוב יצאה מהארץ ושהתה במספר מקומות בחו"ל בהתאם לעסקי הבעל. בשנת 2011 שבו לישראל, כשהילדה ממשיכה לגדול בבית משפחת התובעת.
על פי התביעה מגיל שבעה חודשים ועד היום אין לילדה שהיא כבר בת 20 כל קשר עם האם הביולוגית, הממשיכה להתגורר בקלדוניה החדשה, למעט פגישה אחת שהתקיימה ביוזמת קרובת המשפחה שעה שמשפחת התובעת שהתה בקלדוניה החדשה, כשהייתה הילדה כבת עשר, ואף אז לא ניסתה האם הביולוגית ליצור כל קשר עם הילדה. לפני כשנה הגישה קרובת המשפחה את תביעתה לאימוץ, בנימוק שהוריה הביולוגיים ניתקו עימה כל קשר ונתנו את הסכמתם שהתובעת ובעלה ישמשו כהוריה המאמצים ויגדלוה כבתם לכל דבר.
מנגד, בא כוח היועמ"ש התנגד לבקשת האימוץ, וטען שהדרך הנכונה היא לפנות לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים, ולהקפיא את הליכי האימוץ עד להסדרת מעמדה של הילדה בישראל. למרות זאת, הוא נתן את הסכמתו להגשת תסקיר, תוך שמירת טענותיו.
לבית המשפט הוגש תסקיר שעיקריו: הוריה הביולוגיים של הילדה באים מתרבות שבטית, בה מקובל שכאשר הורה לא מגדל את ילדו, בן משפחה אחר ממלא את התפקיד ההורי. מדובר בילדה שגדלה כל חייה בבית התובעת, שהינה אחות אביה הביולוגי של הילדה, וגידלה אותה כבת לכל דבר. הילדה מכירה בתובעת כאמה היחידה, על כל המשתמע מכך, ואין לה כל משפחה אחרת. הילדה מעוניינת שהתובעת תאמץ אותה, על מנת לתת גושפנקא למערכת היחסים האמיתית הקיימת בין הילדה לתובעת, ועל מנת שתוכל להמשיך ולבנות את חייה.
השופטת, שקיבלה כאמור את בקשת האימוץ, קבעה בין השאר כי בנסיבות שנוצרו, בהן עלתה הילדה לארץ בגיל 7 חודשים, אין להתייחס אליה כילדה ממדינה זרה במשך שנים רבות אין לה כל זיקה לקלדוניה החדשה, ומרכז חייה משך שנים הינו בישראל. כן הוכח שהורי הילדה נתנו את הסכמתם לאימוץ, ואין כל צורך בקיום אחת מהחלופות המנויות בסעיף 13 לחוק האימוץ.
"בקשת אימוץ זו משקפת רצון אמיתי, המתקיים משך שנים, כשבקשה זו אינה פוגעת בכל אינטרס ציבורי או אינטרס בר הגנה אחר. עסקינן בשתי בגירות החפצות להסדיר את מערכת היחסים שביניהן מבחינה חוקית, שתחילתה כשהילדה הייתה בת מספר חודשים ונמשכת עד היום, משך 20 שנה. האימוץ דנא משקף באופן אמיתי צורך חיוני של התובעת והילדה כאחד, ונותן גושפנקא ליחסים ההוריים האמיתיים המתקיימים משך שנים רבות", כתבה השופטת ז'יטניצקי רקובר בפסק הדין.
__________________________
