על שולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה הונחה החודש הצעת חוק של ח"כ אופיר כץ (ליכוד), המבקשת לתקן את חוק חוזה הביטוח, ולקבוע כי תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח תוארך לשבע שנים, במקום שלוש שנים, כפי שהחוק קובע היום.
בלשכת עורכי הדין תומכים בהצעה. ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי, אמר: "הצעת החוק היא תיקון עוול מתמשך הפוגע בחברה הישראלית על כל רבדיה. הארכת תקופת ההתיישנות תעלה את הסיכוי של המבוטחים לקבל את המגיע להם, וכולי תקווה שוועדת השרים תאשר היום את הצעת החוק והעיוות יתוקן".
בעבר הועלו הצעות חוק דומות, אבל רשות שוק ההון לא בחנה אותן לעומק ולא עשתה ניתוח מקצועי של הנושא. כעת, הרשוות ביקשה לדחות את הדיון בהצעת החוק בשלושה חודשים, כדי לבחון את השפעות השינוי על העלויות הצפויות בפרמיות הביטוח.
החוק מבדיל בין תקופת התיישנות בתביעות מקרקעין, שהיא 15 שנים, לבין תביעות התיישנות בשאינו מקרקעין שהיא 7 שנים. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, קובע שהתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח תעמוד על תקופה של 3 שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. אין הכוונה לתביעות מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שאז תקופת ההתיישנות עומדת על שבע שנים מיום התאונה.
חוק ההתישנות המקוצרת חל על תביעות ביטוח בהן המבוטח מבקש להפעיל את הפוליסה בה בוטח, כגון פוליסת ביטוח חיים, נזקי רכוש לרכב, פוליסת דירה, פוליסת נכות וכיוצ"ב. מבוטחים רבים סבורים כי מתן הודעה לחברת הביטוח בדבר מקרה הביטוח, עוצרת את ספירת תקופת ההתיישנות. אך לא כך הדבר. תקופת ההתיישנות נספרת עד ליום הגשת התביעה לבית המשפט.
קימיים מקרים בהם, למרות שחלפו למעלה מ- 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח, יהיה המבוטח רשאי להביא את תביעתו בפני בית המשפט וטענת ההתיישנות לא תתקבל.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות [אשר חל גם על תביעות ביטוח] קובע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נדעו לתובע עובדות אלו". באם הנזק הנגרם ע"י מקרה הביטוח התגלה בשלב מאוחר יותר, תחל תקופת ההתיישנות ביום גילוי הנזק.
מבוטח או מוטב, אשר לא ידעו על קיומה של פוליסה, עשויה תביעתם שלא להתיישן על אף שהוגשה לאחר 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח. למשל, בתביעות ביטוח חיים או בתביעה ביטוח משכנתא, מבוטח או מוטב שלא ידעו כי הנם זכאים לתגמולי ביטוח חיים שכן הם לא היו מודעים כלל לקיומה של פוליסת הביטוח, עשויים לזכות בתביעתם ולגבור על טענת התיישנות, ובלבד שיוכיחו כי אי ידיעתם על הפוליסה לא נגרמה עקב רשלנותם. הדברים נכונים לגבי תלמידים אשר מבוטחים בפוליסת תלמידים או מבוטחים שבוטחו בפוליסה קבוצתית.
_________________________________
