הוכר כנכה צה"ל אחרי 18 שנה בעקבות התקף פסיכוטי

קצין התגמולים קבע בשנת 2013 כי חייל בודד שעלה מאוקראינה בשנת 2000, לא יוכר כנכה צה"ל. העולה התגייס לצבא בחודש אפריל 2001 עם פרופיל רפואי 82 כ"חייל בודד". לאחר שעבר טירונות ושירת חודשים ספורים בבסיס תובלה, הוא הוצב בבסיס חיל האוויר ושירת כמש"ק כיבוי אש.
מספר חודשים לאחר מכן התפרץ החייל לשטח מסלולי הטיסה בבסיס, נתפס ונשלח להערכה פסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש. לאחר שאובחן שם חשד למצב פסיכוטי, הורד הפרופיל הרפואי שלו ל-21, ובהמשך שוחרר מהשירות הצבאי. כעבור שנה הוא אובחן במרכז הירושלמי לבריאות הנפש כפר שאול, כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית.
אמו הגיעה לארץ ונטלה אותו עמה לאוקראינה בשנת 2004. שניהם שבו לישראל בשנת 2011, והוא אושפז במרכז לבריאות הנפש. בשלב זה הגיש החייל בקשה להכרת זכות מחלה לפי חוק הנכים. החייל טען כי נסיבות היותו "חייל בודד" ולחצים פיזיים ונפשיים בהם היה נתון במהלך שירותו הם שגרמו לנכותו הנפשית.
קצין התגמולים דחה כאמור את הבקשה, וסירב להכיר בו כנכה צה"ל. חוות הדעת הרפואית קבעה כי ההתקף היה רק "אפיזודה חולפת", והמחלה התפרצה רק לאחר השחרור. חוות הדעת רמזה כי ישנו קשר בין התפרצות המחלה לשימוש בקנאביס שעשה החייל לאחר השחרור.
החייל החליט להגיש ערעור על ההחלטה לוועדת הערר שבבית משפט השלום בחיפה, שקיבלה את הערעור וקבעה כי הוא יוכר כנכה צה"ל. הערעור הוגש על ידי עורך הדין ודים מלמד. לדעת הועדה, בראשותו של השופט אורי גולדקורן, המחלה אכן התפרצה במהלך השירות הצבאי, על אף שאובחנה רק לאחר השחרור.
ההחלטה קובעת כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלתו של החייל לבין תנאי שירותו הצבאי. כך למשל הסבירו חברי הועדה כי השילוב בין בדידותו של החייל לבין פעילויות מבצעיות בהן היה שותף הכניסו אותו למצב דחק. בסיומו של פסק הדין ציינו חברי הועדה כי, "אופן הוצאתו של המערער מהשירות הסדיר הותירה בנו תחושת אי-נוחות". חברי הועדה התרעמו על הטיפול בחייל, כאשר באותו יום בו אירע מקרה הבריחה למסלולי הטיסה, נקבע כי מדובר ב"אפיזודה פסיכוטית" ו"לא מדובר במחלת נפש כלשהי".
"הרושם המתקבל הינו כי "בזמן אמת" לא ראה הצבא את האירוע כאפיזודה פסיכוטית חולפת", ציינו חברי הועדה, "והזדרז לפטור עצמו מעולו של המערער, ללא שקילת חלופות שונות במסגרת המשך השירות הצבאי, וללא בדיקה מעמיקה, בין השאר בעזרת בני משפחתו של המערער. המערער, נותר בודד ברגעי מצוקתו".