הקורונה לא דוחה הסכם שכירות, כך קבע שופט בית משפט השלום בתל אביב, עמית יריב, שהורה לשוכרים לפנות אולם אירועים לאחר שלא שילמו דמי שכירות בשל משבר הקורונה ובעלי הנכס תבעו את הוצאתם ממנו. השופט יריב גם הורה לשוכרים לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,700 שקלים.
בסוף חודש ינואר השנה, נכרת הסכם לשכירות נכס ובו נקבע כי דמי השכירות יהיו 76 אלף שקלים לחודש כולל מע"מ, וכן כי על השוכרים מוטלת החובה לשלם תשלומים נלווים דוגמת ארנונה, חשמל, מים, ועד בית וכו'. בהסכם השכירות נקבע כי הנכס מושכר לשימוש כאולם אירועים, ולמטרה זו בלבד.
בסוף חודש מרץ, הודיעו השוכרים לבעלי הנכס באמצעות בא-כוחם כי בשל משבר קורונה, אולם האירועים שפעל בנכס נסגר, ולא ניתן להפעילו מכוח תקנות שעת חירום. על כן אין בכוונתם להעביר תשלום בגין חודש אפריל. בהמשך הם גם לא שילמו את דמי השכירות לאפריל, מאי ויוני, וזאת אף שכבר בראשית יוני החלו להתקיים אירועים בנכס.
לטענת התובעת, המנעות הנתבעים מתשלום דמי השכירות מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות, באופן המקים לתובעת זכות לסעד של פינוי. מנגד, השוכרים טענו כי משבר קורונה, וצווי החירום שהוצאו בעטיו מהווים גורם מסכל, המביא להחלת הוראות סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א – 1971 ולחלופין – הוראות סעיף 18 לחוק החוזים להלן: "חוק התרופות".
לשיטתם של הנתבעים, מתקיימים בענייני היסודות שהוכרו בחוק ובפסיקה המהווים סיכול, ועל כן – אין לראות באי-התשלום הפרה של ההסכם, המזכה בסעד של פינוי. עוד טוענים הנתבעים, כי עמידתה של התובעת על תשלום דמי השכירות בתקופה שבין 12.3, תחילת תוקפן של תקנות שעת חירום ובין 15.6, המועד שבו ניתן היה להחזיר את אולמות האירועים לפעילות סדירה פחות או יותר, מהווה חוסר תום לב.
"לא ניתן לתלות את האשם בנתבעים בלבד, אולם אין הצדקה לחייב את התובעת לשאת במלוא הנזק ממצב החירום"
בסיכומו של דבר, השופט הורה לשוכרים לעזוב את הנכס עד סוף חודש יולי, וקבע שגם סעיף 15 לחוק השכירות לא מסייע לשוכרים. "להשקפתי, בנסיבותיו של תיק זה, גם אילו סברתי כי יש תחולה לסעיף 15 לחוק השכירות בענייננו, עדיין לא היה בכך כדי לשלול את זכותה של התובעת לתבוע פינוי מהמושכר. הטעם לכך נעוץ בסיפה לסעיף 15 א, הקובע כי: "המשכיר רשאי, כעבור זמן סביר בנסיבות הענין, לבטל את החוזה, זולת אם הודיע לו השוכר לפני כן שהוא מוותר על הפטור מתשלום דמי השכירות". כלומר – סעיף 15 מאזן בין זכותו של השוכר להימנע מתשלום דמי שכירות, ובין זכותו של המשכיר שלא להמשיך ולהיות קשור בהסכם שכירות חינם, והשאלה המתעוררת בעניין זה היא מהו אותו "זמן סביר" שאחריו זכאי המשכיר לבטל את החוזה".
עוד הוסיף השופט יריב: "כאמור, בענייננו הדיון הוא בבחינת למעלה מן הצורך. אולם אציין כי נתון מהותי בעיניי לקביעת אותו זמן סביר הוא פרק הזמן שבו נמשכו היחסים החוזיים עד קרות האירוע המסכל. הטעם לכך הוא שככל שהיחסים החוזיים ארוכים וממושכים יותר, קל והגיוני יותר לקבוע כי חובתם של הצדדים זה כלפי זה הולכת וגוברת".
השופט יריב גם קבע: "אני ער לכך, כי מדובר בתוצאה שאינה קלה לנתבעים. אלא שהניתוח המשפטי מלמד, כי אין תוצאה אחרת. אכן, לא ניתן לתלות את האשם בנסיבות שהביאו להפרת ההסכם בנתבעים בלבד, אולם אין גם הצדקה לחייב את התובעת לשאת בעצמה ולבדה במלוא הנזק הנובע ממצב החירום. נתון מהותי בעיניי לקביעת אותו זמן סביר הוא פרק הזמן שבו נמשכו היחסים החוזיים".
_________________________
