האכלת חתולים, דבר שבשגרה בקרב אוהבי חיות, יכולה לגרום גם לסכסוכי שכנים. באחרונה הגיע סכסוך שכזה לבית משפט. שכנה בבניין בדרום תל אביב, ואתי אלטמן מייסדת ופעילה בעמותת "תנו לחיות לחיות" נתבעו בגין לשון הרע, לאחר שפורסם פוסט מכפיש אודות שכן ששפך כלי מים לחתולים. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, שרון הינדה, הורתה לאלטמן לשלם לתובע עשרת אלפים שקלים, והשכנה תשלם 5000 שקלים.
התובע והנתבעת מתגוררים בשכנות בבית משותף בדרום תל אביב, כאשר התובע הוא חבר בנציגות הבית המשותף בבניין. הנתבעת נוהגת להאכיל חתולי רחוב בסביבת מגוריהם, והדבר גרם לסכסוך ארוך שנים בינה לבין התובע, שנדון בבית המשפט. לפני חמש שנים ניתן צו לפיו חל עליהם איסור לפעול בדרך אלימה האחד כלפי השני, וכי מי מהצדים שנתקל באלימות של הצד השני, פיזית, מילולית, ישירה או עקיפה, רשאי לפנות לסיוע משטרת ישראל בפעולה נגד הצד האלים. עוד נקבע כי: "השכנה רשאית להאכיל את חתולי הרחוב במקום שאינו רכוש משותף (רכוש משותף הכוונה בין השאר לכניסת הבניין, לובי הבניין, שביל הגישה המשותף לבניין, חצר הבניין, גדר הבניין, חדר האשפה וכיוצ"ב) ובמרחק שלא יפחת ממטר אחד מהרכוש המשותף".
כשנתיים לאחר הוצאת הצו, השכנה הציבה כלי מים בחניון, ותיעדה את השכן שופך את כלי המים שהציבה. את התיעוד שלחה אל אתי אלטמן, מייסדת ופעילה בעמותת "תנו לחיות לחיות". בעקבות כך, פרסמה אלטמן בעמוד הפרטי שלה בפייסבוק פוסט עם הסרטון בו התובע שופך את כלי המים.
ביחד עם צירוף הסרטון הוסיפה אלטמן בזו הלשון: "פרצופם של המתעללים בחתולים והפעם בתל אביב ה"נאורה" ברחוב קשה בדרום העיר, אישה טובה מאכילה עשרות חתולים באוכל יבש על פי החוק, וממלאת כלי מים שיצילו אותם ממוות בצמא. אבל מאכילת החתולים מדווחת ששכן שגר בבניין שלה דואג לשפוך ולשבור את כל הכלים באופן עקבי, ואף בועט בחתולים. למרות שהמאכילה הגישה כמה וכמה תלונות במשטרה – לא נעשה דבר. גם מכתבים רשמיים שנשלחו אל השכן מהמחלקה המשפטית של תנו לחיות לחיות, לא הצליחו להפסיק את המעשים הפסולים. בווידאו המצורף כאן ניתן לראות בבירור את השכן כשהוא שופך את כלי המים שמניחה המאכילה לחתולים".
בעקבות הפוסט דרש השכן משתיהן להתנצל, אולם הן סירבו ואלטמן גם סירבה להסיר את הפוסט. בתביעה שהגיש, טען השכן כי שכנתו צילמה אותו שלא בידיעתו במספר הזדמנויות, והעבירה ופרסמה מידע שקרי לאוזני אלטמן, שנתנה לו תהודה רחבה באמצעות הפוסט בפייסבוק, תוך שהיא מוסיפה פרטים, וזאת מבלי שבדקה עימו את עובדות המקרה. "הפוסט גרר תגובות ו"חיבובים" ("לייקים") שכללו התבטאויות בוטות, תוקפנות, איומים וקריאות לפגוע בפרנסתו, והדבר מלמד כי מטרת הנתבעות היית להשחיר את שמו, לעשותו למטרה לשנאה ולפגוע במשלח ידו (בין התגובות נכלל שמו ומקום מגוריו)", נכתב בתביעה.
השכנה הדגישה שעל אף שלא פרסמה דבר בפייסבוק ולא כתבה אודות התובע, היא עומדת מאחורי תכנם של הסרטונים ועל תכנו של הפוסט שמשקף נכונה את הפרסום נגד התובע. היא גם לא חזרה בה מהדברים ולא הביעה חרטה. אלטמן טענה בין השאר כי לא מדובר בלשון הרע אלא לכל היותר בפרסום חולף או החלפת דעה לגיטימית, שאינם נתפסים בעיני הציבור כפוגעניים. לטענתה, התובע יכול היה בנקל להביע עמדתו ולהפוך את הנטען בגנותו.
השופטת הינדה קיבלה את התביעה בחלקה, והורתה לשתיים לשלם לתובע 15 אלף שקלים ועוד 3000 שקלים שכר טרחת עורך דין. "לטעמי לא ניתן לנתק בין הפוסט לבין הסרטון אשר ברי כי הועלו בהקשר ולא ניתן שלא להבין כי הדברים שנכתבו בפוסט מיוחסים למי שנחזה בסרטון – התובע… המדובר בהאשמות קשות ובוטות וברי כי מדובר בדברים מבזים. הנתבעת 2 נקטה בלשון גסה ובוטה וכללה בפוסט בין השאר ביטויים אשר ברור כי הם מתייחסים אל התובע כגון: "פרצופם של המתעללים". ברור כי מלל זה ביחד עם הסרטון קושר את ההתעללות לתובע גם אם אינו נחזה מתעלל בחתולים בסרטון עצמו", כתבה השופטת בהחלטתה.
לאתר של עו"ד אדי בליטשטיין
____________________________
לצפיה ודירוג כבוד השופטת שרון הינדה
___________________________
