שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, תמר סנונית-פורר, קבעה בעתירה לביטול הסכם בין אח ואחות הנוגעת לעיזבון אימם, כי הסכם גישור שאושר על ידי בית המשפט ובתקופה שבין חתימת ההסכם לאישורו חזר בו אחד הצדדים – ההסכם מבוטל.
על פי העתירה שהגיש האח, הוא ביקש לבטל הסכם בינו לבין אחותו שנערך במסגרת הליך גישור ושניתן לו תוקף של פסק דין.
בעניין עיזבון האם הגיעו הצדדים להסכמות שאושרו כי צוואת האם תקוים. הצוואה בעיקרו של דבר מורישה לתובע את חלקה של המנוחה בדירה ברמת גן ושאר רכושה של המנוחה מתחלק בין שני ילדיה.
הצדדים פנו להליך גישור והגיעו להסכמות, ההסכם נחתם על ידי התובע, הנתבעת (אחותו) ובאי כוח הצדדים. הסכם הגישור החתום הובא לאישורו של בית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין.
התובע עתר לביטול הסכם גישור ובהתאם לביטול פסק הדין שאישר אותו.
התובע טוען כי מאחר שהודיע על ביטול הסכמתו להסכם הגישור לפני אישור ההסכם בבית המשפט, יש עילה לבטל את ההסכם.
לטענתו, הוא חתם על ההסכם "שלא מרצונו האמיתי, תוך שהיה מצוי תחת לחץ רגשי במהלך פגישת הגישור". לטענתו, בתחילת הפגישה הוא התנגד להסכם אך לאור מצבו הרפואי הקשה הוא לא היה מסוגל להמשיך ולעמוד על רצונו מול הלחץ שהופעל עליו.
מנגד, אחותו טענה, כי מאחר שקדמו לפגישת הגישור הליכים משפטיים רבים לאורך שנים אשר עסקו בנושאים שנידונו בפגישת הגישור, עולה כי התובע הגיע לפגישה עם ידע מעמיק בנוגע לשוויו של כל נכס והבין היטב את פרטי ההסכם. לטענתה, התובע היה מודע להסכם על כל פרטיו, להליך המתנהל, לשווי הנכסים, והבין את מעמד הגישור, כך שחתם על ההסכם מרצונו החופשי ומתוך הבנה של משמעות חתימתו.
כאמור, השופטת סנונית פורר, ביטלה את הסכם הגישור שאושר וקבעה כי לשם מתן תוקף סופי ומוחלט להסכם הגישור, לא די בכך שהצדדים חתמו על ההסכם מתוך רצון חופשי ולאחר הבנה של משמעותו של הסכם הגישור, אלא שגם הבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם צריכה להיות בהסכמת הצדדים.
שצד להסכם הגישור החליט לחזור בו מהסכמתו, טרם אושר ההסכם על ידי בית המשפט, הוא יכול לעשות כן ולא יינתן להסכם תוקף של פסק דין.
"שוכנעתי כי כל הצדדים ידעו, לפני אישור ההסכם, כי התובע חזר בו מהסכם הגישור אך לא פעלו לביטול הבקשה לאישור שהוגשה לבית המשפט.
ב"כ הצדדים ידעו על הגשת הבקשה וההסכם אושר רק כעבור שבוע והיה די והותר זמן לב"כ הצדדים להודיע כי אין הסכמה, כפי שהיה ידוע לכל.
הנתבעת כאמור לעיל ידעה כי התובע חזר בו ולא העבירה לו את הכסף שסוכם עליו בהסכם. מאחר וההסכם לא בוצע בפועל והיה ידוע טרם האישור כי אין הסכמה, לא ניתן גם לטעון כי מי מהצדדים הסתמך עליו", כתבה השופט סנונית פורר בפסק הדין.
