שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מיכל נעים דיבנר, הורתה לשגרירות קמרון בישראל לשלם לאזרחית הפיליפינים, שעבדה פעמיים בשבוע במשך כחמש שנים בניקיון בנין השגרירות, כ-30 אלף שקלים בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו לה בכל התקופה ולאחר שפוטרה. השופטת הורתה גם לשלם לעובדת 7,000 שקלים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
על פי התביעה אזרחית הפיליפינים עבדה בניקיון בנין שגרירות קמרון בישראל במשך שני ימים בשבוע, כאשר הצדדים היו חלוקים האם עבדה 4 שעות או 6 שעות בכל פעם. עבור עבודתה, קיבלה התובעת תשלום בסך 50 שקלים לשעה, ופרט לכך לא קיבלה תשלום נוסף. בתביעה עתרה העובדת לחייב את השגרירות בתשלום זכויות סוציאליות, הנובעות מיחסי עובד ומעסיק. הנתבעת אף סירבה לדווח על התובעת למוסד לביטוח לאומי.
הנתבעת טענה כי מדובר בתביעה אבסורדית של תובעת, אשר מעולם לא התקיימו בינה לבין הנתבעת יחסי עובד ומעסיק. התובעת העניקה לנתבעת שירותי ניקיון כקבלנית עצמאית, כאשר במועדים בהם טסה לתקופות ממושכות לפיליפינים היתה מספקת לנתבעת קבלן מחליף. בנוסף, במקביל לשירותים שנתנה לנתבעת, עבדה בניקיון של מקומות רבים ואחרים. התובעת לא הייתה עובדת שכירה כי אם קבלנית ניקיון עצמאית, כך ששכרה השעתי גילם את כלל זכויותיה והיא עבדה רק 4 שעות אולם לפנים משורת הדין שולם לה עבור שש שעות".
בסיום דיון ההוכחות הוצע לשגרירות לשקול בשנית את עמדתה ביחס לטענתה כי התובעת הייתה קבלנית עצמאית ולא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, אולם הם סברו אחרת והגישו סיכומים בכתב.
בית הדין קיבל לבסוף את התביעה, וקבע כי בין העובדת לשגרירות התקיימו יחסי עובד ומעסיק, ועל יחסי הצדדים חלים דיני העבודה, וחייבה את השגרירות בתשלום דמי נסיעות, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, פיצוי חלף הפרשות לפנסיה ודמי הבראה.
"אין בעובדה שהתובעת עבדה במקביל בניקיון בתים/משרדים נוספים, כדי להעלות או להוריד מהקביעות שלעיל, שהינן קביעות עובדתיות ביחס למאפייני ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת ועומדת בעינן. נזכיר, כי אדם יכול להיות עובד במקום אחד ועצמאי במקום אחר, ואדם יכול לעבוד כשכיר במספר עבודתו במקביל, ודאי כאשר מדובר בעבודה למשך שעות ספורות בשבוע. מהותם של היחסים נקבעת בכל מקרה לפי כלל נסיבותיו", נכתב בפסק הדין.
לגבי העובדה שבשגרירות שילמו עבור 6 שעות במקום 4, נכתב בפסק הדין: "הנתבעת מודה כי שילמה לתובעת עבור 6 שעות ליום עבודה, אך לטענתה עשתה זאת "לפנים משורת הדין ומתוך מחווה של רצון טוב לעזור לתובעת", ככל שהנתבעת ביקשה לסייע לתובעת, יכולה הייתה לשלם לה שכר שעה גבוה יותר או להעלות את הכנסתה באמצעות העסקתה יותר שעות, אך הטענה לתשלום קבוע עבור 6 שעות, כנגד עבודה של 4 שעות, אינה סבירה, אלא תומכת בגרסת התובעת".
__________________________
