תקופת הקורונה הביאה לשיאים חדשים, הן של אלימות פיזית והן של אלימות מילולית. האלימות הזו הינה אלימה ומפחידה יותר מכל. כולם נמצאים בתוך סיר לחץ, בבית – סגורים, בלחץ כלכלי-קיומי, דבר אשר הוביל לאלימות פיזית ומילולית בבית.
האלימות המילולית באה לידי ביטוי גם ברשתות החברתיות. ישנם הרבה גיבורי מקלדת, אשר בפוסט אחד, יכולים להרוס חיי אדם.
משבר הקורונה וההשבתה מאונס והריתוק לבתים שהוא כפה עלינו, הפך את הרשתות החברתיות למקום מפלט, גם עבור מי שבעבר פייסבוק או טוויטר לא היו מרכז חייהם.
כשמוסיפים לזה את העובדה שבמשך חלקים מהמשבר היתה בציבור אווירה של 'סוף העולם אז בואו נחיה את 'הכאן ועכשיו', ושאנשים רבים חשים תסכול מהמצב ומשתמשים בפייסבוק ככלי לפריקת כעסים, אין פלא שנרשמה עלייה בכמות הפוסטים והציוצים הפוגעניים.
אנו עדים לריבוי סיכסוכים משפטיים בעקבות משבר נגיף הקורנה- זה בא לידי ביטוי בעיקר בתביעות לשון הרע, שכן הוגשו לא מעט תביעות לשון הרע עם סיום פגרת הקורונה של בית המשפט.
בית המשפט מציב גבולות לרשתות החברתיות
כאשר הכנסת חוקקה את חוק לשון הרע של ישראל בשנת 1965, אף אחד לא דמיין את המציאות של הרשתות החברתיות, רשת האינטרנט ושלל האפשרויות הפרסום שהיא מייצרת.
לבתי המשפט לקח זמן להסתגל למצב החדש, אבל הדומיננטיות של הטכנולוגיה והפלטפורמות החדשות עשו את שלהן ולאט לאט, שורה של פסיקות שהפכו להלכה, הציבו גבולות ברורים שכדאי להכיר.
הניסיון מלמד שהזמינות והאימפולסיביות של פלטפורמות כמו פייסבוק או טוויטר יכולה לחשוף כל אחד מאיתנו לתביעת לשון הרע (ואם בית המשפט יקבע שאתם אשמים, זה עלול להסתכם בכך שתיאלצו לשלם עשרות אלפי שקלים לצד התובע); ובאותה נשימה, צריך לציין שרבים מאוד מוצאים את עצמם כקורבנות למעשי שיימינג, לינצ'טרנט והכפשות שגובות נזק נפשי, ולעיתים גם כלכלי, לרבות אך לא רק פגיעה במוניטין; פגיעה בפרנסה וכדומה.
ככל שעבר הזמן, בתי המשפט סגרו את החורים בשורה של פסיקות שנותנות מענה ללקונות בחוק הקיים. כך, למשל, לעיתים בית המשפט הטיל אחריות לפרסום פוגעני לא רק על מי שכתב את הפוסט, אלא גם על מנהל הקבוצה שנתן לפוסט הפוגעני אכסניה.
פרסום מוגדר לשון הרע כאשר מתקיים אחד מארבעה מקרים:
• השפלת אדם (או תאגיד) והפיכתו מושא לבוז ולעג.
• ביזוי אדם בשל מעשים המיוחסים לו.
• פרסום הפוגע באדם ובמשרתו ועיסוקו המקצועי.
• ביזוי אדם בשל מוצאו, דתו, מגדרו או זהותו המינית.
אם שתפתם פוסט פוגעני, אתם שותפים לפגיעה, אם עשיתם לייק – לא
ממש בימים האחרונים אישר בית המשפט העליון פסיקה חדשנית של בית המשפט המחוזי, הקובעת כי מי ששיתף פוסט פוגעני עובר עבירת לשון הרע, גם אם הוא לא מי שיצר אותו במקור. פסיקה זו מסיימת סאגה משפטית שיצאה לדרך בשנת 2014, בה קבוצת תקשורת תבעה בני זוג מגבעתיים שהכפישו את אחד ממקומוני הרשת. להגנתם טענו בני הזוג שהם רק שיתפו חומר קיים, ולכן לא עברו עבירה של לשון הרע.
בית משפט השלום קיבל את טענת בני הזוג, ודחה את תביעת קבוצת התקשורת. קבוצת התקשורת עירערה למחוזי, אשר קיבל את הערעור, הפך את הפסיקה וחייב את בני הזוג. בני הזוג הגישו ערעור לעליון, אשר אישרר את עמדת בית המשפט המחוזי, וקבע ששיתוף חומר פוגעני מהווה, לכשלעצמו, עבירה על לשון הרע. באותו פסק דין, בית המשפט העליון עסק בכובד ראש במשמעות המשפטית של לחיצה על כפתור הלייק, ופסק שמי שעשה לייק לפוסט הפוגעני, לא עבר על עבירת לשון הרע.
חשוב לזכור שפסיקה של בית המשפט העליון נחשבת להלכה מחייבת, ולכן פסק הדין הזה משמעותי ומקרין על ההתנהלות של כל הרשת. על רקע זה, כדאי שתסגלו לעצמכם כמה כללים פשוטים שיבטיחו שלא תמצאו את עצמכם חשופים לתביעת לשון הרע, בעקבות פעילות ברשת החברתית בימי הקורונה ובכלל.
– המנעו מלפרסם דבר פוגעני
דבר פוגעני לכשלעצמו עדיף לא לפרסם, גם אם חשים צורך מאוד חזק לצעוק את הרגשות שלנו לעולם החברתי הוורטואלי. המבחן שעליכם לשאול את עצמכם – האם הייתם אומרים את אותו הפרסום על במה בכיכר העיר המרכזית. במידה והתשובה שלילית – אז כנראה שאינכם אמורים לפרסם זאת ברשת החברתית.
אם עדיין אתם חשים צורך לחלוק את הסיפור מתסכל עם העולם, תעשו את זה, אבל הימנעו מציון שמות או פרטים מזהים שעלולים לחשוף אתכם לתביעה. הפגיעה ברשת החברתית היא עצומה, החשיפה היא לאלפי אנשים (לעומת הפגיעה בשיחת סלון בין מספר אנשים בודדים).
אם ישנה חשיבות ציבורית בפרסום אותו דבר פוגעני, נסו להיות עדינים ביתר שאת. הבחינו בין רכילות צהובה לעומת חשיבות ציבורית. אם גבר נשוי מבלה עם בחורות שונות, אין צורך לשתף ידיעה זו שכן מדובר ברכילות צהובה נטו, לשון הרע. בעוד שאם אותו גבר נשוי מבלה עם בחורות ואף מפעיל כלפיהן אלימות, הרי שיש חשיבות ציבורית אדירה ליידע את הציבור בדבר מעשיו.
– שימו לב מה אתם משתפים
בהמשך לפסיקה החדשה בעליון, שיתוף המכיל בתוכו לשון הרע הופך אתכם גם למבצעי העוולה וחושף אתכם לתביעה. ראיתם פוסט נחרץ שלדעתכם שווה שיתוף? נסו לוודא שלא מדובר בפייק ניוז. אם אתם לא בטוחים ועדיין רוצים לפרסם, הוסיפו דיסקליימר או הסתייגות. אף תגובה באותו פוסט המהווה לשון הרע או פוסט שעלול להיות לשון הרע, עלול לחשוף אותכם לתביעה, בנוסף למפרסם הפוסט. להבדיל ממפרסם הפוסט שזוכה להגנות שונות בחוק (כמו הגנת אמת דיברתי או זוטי דברים או דבר של מה בכך וכד'), זה שמשתף את הפוסט אינו זוכה לכל הגנה.
– המנעו מלהתעמת עם מקום העבודה ברשתות החברתיות
המציאות בה עובדים מפוטרים או יוצאים לחל"ת על רקע משבר הקורונה מביאה עמה הרבה כעסים ולחץ. כולנו בני אדם, ומאחר והרשתות החברתיות מהוות שסתום לשחרור לחץ, הרבה ביקורת וכעס מוצאת את דרכה לעמודי פייסבוק וטוויטר. אנחנו ממליצים להימנע מכך. בדרך כלל זה לא יקדם את מצבכם אל מול המעסיק, רק יספק לו יותר תחמושת ועלול לסבך אתכם בתביעת לשון הרע. מה שנכון במקרה של מקום העבודה, נכון גם במקרה של בין לקוח לעסק נותן שירות וכו'.
– אל תנהלו סכסוך זוגי ברשת החברתית
הקורונה הכניסה אותנו לסוג של סיר לחץ, מה שפעמים רבות מציף סכסוכים בין בני זוג ומביא אותם לנקודת רתיחה. המלצה גורפת: אל תנהלו את הסכסוך הזה דרך פייסבוק וטוויטר. אם הסכסוך הזוגי יהפוך לסכסוך משפטי, זה עלול לשחק לרעתכם ולתת תחמושת לצד השני, וכמובן, זה עלול להוות עילה לתביעת לשון הרע.
– הימנעו משיימינג
אחד הדברים שניתן לראות ברשתות החברתיות בימי הקורונה זה לא מעט פוסטים שעושים שיימינג לשכנים או עסקים שלא נשמעים להוראות המיוחדות שמוציאה הממשלה. שיימינג אינו פתרון וכאמור, גם מהווה עילה לתביעת לשון הרע. אם התנהלות של עסק או אדם מפריעה לכם וחורגת מההוראות פנו לרשות הרלוונטית ואל תבחרו בנתיב השיימינג. אם בכל אופן בחרתם לפרסם אודות אותו התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הממשלה, בשל חשיבות ציבורית, הצמידו לפירוט יבש של עובדות בלבד.
שימו לב, כדאי דווקא בימים אלו, היו טובים אחד לשני, אהבו אחד את השני.
עו"ד שרית קרן מתמחה בסוגיות לשון הרע ברשתות החברתיות.
