הממונה על רישוי האומנה דחתה בקשת אישה לשמש כמשפחת אומנה לשתי אחיות. ועדת הערר, בראשותו של כבוד הנשיא אלון גביזון, התירה לאישה רישיון אומנה ביחס לאחות אחת, קטינה. העוררת משמשת כמשפחת אומנה מזה כ- 15 שנים, וביחס לנערות משמשת מזה כשנה משפחת אומנה בפועל, תוך שהיא מקנה להן מסגרת יציבה, חמה ואוהבת, לראשונה בחייהן. לטענתה, במהלך התקופה בה היא משמשת כאומנה בפועל של הנערות, לא ניתן לה כל מימון וכל ליווי מקצועי, ותחושתה היא כי המערכות הסירו כל אחריות מצדן על הנערות.
ועדת הערר, בראשותו של כבוד הנשיא אלון גביזון, ציינה ביחס להחלטת הממונה על רישוי האומנה כי אכן מציאות חייה של העוררת אינה פשוטה, אך הצגת מציאות חייה כקשה ביותר רחוקה מהמציאות: ״עוררת זו אכן חלתה במחלת הסרטן, ממנה החלימה, מצבה הבריאותי אינו שפיר לחלוטין, אך היא מתפקדת בצורה טובה. היא גידלה את הנערות במסירות, לקחה הלוואות לטיפולים בסיסיים בבנות, והשקיע בהן את מירב זמנה וכספה. מאמציה נשאו פרי וכיום הנערות נמצאות במצב טוב יותר, מדווח כי הן נקיות מסמים, ונמצאות במסלול מיטיב הכולל עבודה ולימודים. בניגוד למסגרות בהן שהו הנערות טרם מגוריהן אצל העוררת 1 ואשר לא החזיקו בהן מעמד ולו לזמן קצר, הרי שהנערות שוהות מזה זמן ממושך אצל העוררת 1 ורצונן להמשיך להתגורר אצלה״, נכתב בהחלטה.
ועדת הערר גם ציינה כי אכן סידור האומנה אצל העוררת 1, אינו המצב האופטימאלי וזאת בשל מכלול נסיבות, כגון מצבה הבריאותי והכלכלי של העוררת 1, אולם נראה כי לנערות שראו מצבים קשים יותר, מדובר במענה הטוב ביותר במצב הקיים וזאת נוכח נסיבותיהן האישיות וגילן. ועדת הערר גם הדגישה בהחלטה את טובת הקטין שהוא עיקרון מנחה בחוק האומנה, ודומה כי החלטת הממונה על הרישוי שלא להעניק רישיון אומנה לעוררת 1, אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון זה.
חברי הועדה התקשו להבין מדוע הן הממונה על הרישוי לפי חוק האומנה והן המפקחת האומנה המחוזית, בחרו להתעלם מהשיפור המשמעותי במצבן של הנערות, כמו ממצבה של אחת מהן אשר התגייסה לצה"ל כלוחמת, וממצבה של אחותה שחל בה שינוי מהותי, לרבות שאיפתה להתגייס לצבא, לימודיה לבגרויות ואורחות חייה הנורמטיביים – בוודאי בהשוואה לאורח החיים שקדם להתערבותה של העוררת 1.
במהלך הדיון הביעה האחות הצעירה, כיום כבת 16.5 שנים, את רצונה הכן והעז להמשיך לשהות באומנה אצל העוררת 1, והחלטת הממונה שלא לאשר את האומנה לא שיקללה כלל רצון זה, בניגוד לכך שטובת הקטין אליו מתייחס חוק האומנה מחייב מתן משקל גם לרצונו של הקטין. ככל שמדובר בקטין בגיל זה, הרי שיש לתת לו משקל רב יותר. התעלמות הממונה על רישוי לפי חוק האומנה מרצונה של הנערה, אף הוא אינו נהיר לחברי ועדת הערר.
"כפי שעמדתם העקרונית של הממונה על רישוי חוק האומנה ושל המפקחת המחוזית התעלמה מהשיפור הניכר שחל במצבה של הנערה הצעירה ומרצונה, כך עמדה זו התעלמה גם מרצונה האמיתי של האם (הביולוגית – ש.ק.) ומיכולותיה… הועדה מצאה להתייחס גם לדבריה של המפקחת המחוזית לחוק האומנה… עת השיבה לשאלת הועדה כי 'אני מאמינה שילד צריך לגדול אצל הוריו״, נכתב בהחלטת ועדת הערר שציינה כי "אמירת המפקחת המחוזית לחוק האומנה, לא רק מתעלמת מרצונה של הנערה, מעמדתה של אם הנערה ומהאלטרנטיבות הקיימות, אלא גם ניכר כי נאמרה בעלמא. לשיטת הועדה אמירתה זו של המפקחת המחוזית לחוק האומנה אינה עולה בקנה אחד עם "טובת הילד".
____________________________
