מה הפיצוי שישלם אדם שתקף את שכנו בן ה-80?

בית משפט השלום בחיפה דן לאחרונה בתביעה לתשלום פיצויים בגין עוולת תקיפה, שהגיש גבר בשנות השמונים לחייו, כנגד שכנו הצעיר ממנו בכעשרים שנה. השניים מתגוררים בשכנות במושב בצפון, ולאורך השנים מתקיים סכסוך ממושך בין הצדדים בנוגע לגבולות החלקות שבבעלותם. הסכסוך מלווה לאורך השנים באיומים ואף במעשי אלימות.
לטענת התובע בשנת 2011 כאשר טיפל בטרקטור שבבעלותו, הוא הותקף במפתיע על ידי השכן, שהיכה בו באגרופיו עם חפץ מתכתי כהה וגרם לו לשבר ברצפת העין, שבר באף, דימום ושבר בשיניים. בעקבות האירוע נזקק התובע לאשפוז ולניתוח עם הרדמה, ונותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 25%.
הנתבע לא הכחיש את קרות האירוע, אך טען לנסיבות אחרות. לטענתו ביום האירוע הבחין בתובע דוחף סלעים גדולים באמצעות טרקטור אל עבר דרך גישה שהובילה לחצרו. לאור ניסיון העבר, הוא יצא עם מצלמה  והחל לצלם את התובע במעשיו. בתגובה לכך, התובע ירד מהטרקטור, ניגש אליו וחטף בכח את המצלמה מידיו, ובידו הפנויה תפס בזקנו של הנתבע והחל למשוך אותו כלפי מטה.
מחשש לנפילה ארצה, הגיב הנתבע באגרופים לכיוון פניו של התובע במטרה להשתחרר מהאחיזה שלו ולהדוף את התקיפה. כתוצאה מכך, התובע  שחרר אותו לשנייה, אך מיד תקף אותו שוב על פי הנטען, וניסה שוב לתפוס בזקנו. הנתבע השיב שוב באגרופים, ומשהבחין כי לתובע יורד דם מאפו, החליט מידית לסגת והלך לכיוון ביתו. לפיכך טען הנתבע כי עומדת לו ההגנה הקבועה בפקודת הנזיקין.
בגין האירוע הוגש כתב אישום כנגד הנתבע לבית המשפט השלום בחדרה. לאחר ששמע את העדויות ובחן את הראיות, נתן בית המשפט הכרעת דין מפורטת ומנומקת שבה החליט לאמץ את גרסת הנתבע, וקבע כי עדותו של התובע הותירה עליו רושם שלילי לעומת עדותו של הנתבע שהיתה הגיונית, עקבית והשתלבה עם יתר הראיות.
בית המשפט זיכה את הנתבע מאחריות לשלב הראשון של האירוע (משיכת הזקן) תוך שהוא קובע לגבי שלב זה, כי עומד לנתבע הסייג של הגנה עצמית, והרשיע אותו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ביחס לשלב השני של האירוע, לאחר שהתובע עזב את זקנו והנתבע המשיך להכותו. בהמשך זיכה אותו המחוזי בערעור גם לגבי האירוע השני.
השופטת כאמלה ג'דעון אימצה את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. השופטת הסבירה כי אין ספק כי השימוש בכוח אשר הופעל על ידי הנתבע הינו בגדר תקיפה, אולם נשאלת השאלה האם המקרה חוסה תחת ההגנה הקבועה בפקודה. לדעת השופטת המהלומות שהטיח הנתבע בתובע, גם לאחר שעזב את זקנו, אינן היו נחוצות למטרת הגנה.
עוד ציינה השופטת את גילו המתקדם של התובע, שהיה אז בן 73. בנוסף, לא שוכנעה כי הנזק שנגרם לתובע עומד ביחס סביר לנזק שהנתבע ביקש למנוע באמצעות ההתגוננות.יחד עם זאת קבעה כי לתובע ישנו אשם תורם בשיעור של 50 אחוזים.
לאור כל זאת, העמידה השופטת את נזקיו של התובע בסך של 30 אלף שקלים, מהם הפחיתה מחצית מהסכום בגין אשם תורם, כך שלמעשה ישלם הנתבע 15 אלף שקלים בלבד.
לפסק הדין המלא לחצו כאן