נשיאת בית משפט העליון, השופטת אסתר חיות, דחתה ערר על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לפסול עצמו מלדון בתביעה כספית שהוגשה נגד המערער בהעדר חשש. הנשיאה חיות קבעה כי התייחסותו של המותב לכך שמדובר בדיון קצר, כיוונה לכך שלא יהיה מנוס מלקבוע את ההליך להוכחות. אמרה זו, כמו גם עצם פנייתו של המותב אל המערער במהלך הדיון, אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים אשר יצדיק את פסילת המותב.
המקרה אירע לאחר שהמערער החתים את אמו על המחאה בסך 2 מיליון שקלים, המשוכה על חשבונם של הוריו, והפקיד אותה לחשבונו הפרטי. על רקע זה, הגיש אחיו של המערער לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בקשות למינוי אפוטרופוס להוריו, בטענה כי המערער ניצל את מצבם הבריאותי. בית המשפט מחק את הבקשה שהתייחסה לאביו של המערער, והורה על מינוי אפוטרופא לגופה ולרכושה של האם, שתבדוק האם יש מקום להגיש תביעות שונות בקשר לסכום אשר הועבר. האפוטרופא עתרה להגיש בשם המשיבה תביעה כספית בסך של מיליון ש"ח כנגד המערער, ובית המשפט דחה את הבקשה תוך שקבע כי "צד החפץ בסעד, לרבות בסעד כספי, יגיש תובענה כדין".
בהמשך, קיים בית המשפט קמא, לבקשת האפוטרופא והאח, דיון בניסיון להביא את הצדדים להסכמות אשר ימנעו הגשת תובענות בעניין. בתום הדיון, משהמערער דחה את הצעת האפוטרופא כי "יינתן פסק דין בהסכמה שלו, המחייב את המשיב 1 לשלם לאמו מיליון שקלים, קבע המותב כי "משחתמה האם על השיק בסך 2,000,000 שקלים, טענות המשיב שנטענו בדיון זה אינן רלבנטיות, אך למרות זאת עמד המשיב על הגשת תביעה ולא הסכים לדון בכל הסדר אשר ייתר את הגשת התביעה. בנסיבות דנא, ביהמ"ש התיר לאפוטרופא של האם להגיש תביעה בשם האם להחזרת הסכום של 2,000,000 שקלים, שיק שעליו חתמה האם".
בעקבות כך, הגישה האפוטרופא תביעה כספית על סך של 2 מיליון שקלים נגד המערער לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו. בכתב ההגנה שהגיש, עתר המערער לפסילת המותב בטענה כי החלטת ההיתר שנתנה השופטת, אסתר רקובר ז'יטניצקי, מעידה על משוא פנים כלפיו ועל כך שדעתו של בית המשפט "נעולה" בעניינו. זאת, לטענתו, נוכח העובדה שהמותב התיר לאפוטרופא להגיש תביעה על סך של שני מיליון שקלים, בעוד שהאפוטרופא עצמה ביקשה לקבל היתר להגשת תביעה על סך של מיליון שקלים בלבד.
בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, ונקבע כי כל הטענות של המערער אם ניתן לתבוע על סך מיליון או שני מיליון שקלים מקומן בניהול התביעה עצמה, וכי ההחלטה להתיר לאפוטרופא להגיש תביעה על סך 2,000,000 שקלים, שהינו סכום השיק עליו חתמה האם, וודאי שאינה יכולה להוות משוא פנים וודאי שלא ניתן לטעון שדעתו של ביהמ"ש ננעלה, שכן פתוחה הדרך למבקש לטעון בכתב הגנתו את כל טענותיו.
בעקבות כך, פנה האח לבית המשפט העליון וערער על ההחלטה שלא לפסול את השופטת, וכאמור, הנשיאה חיות דחתה את הבקשה, קבעה כי לא קיים חשש ממשי למשוא פנים. השופטת חיות הדגישה כי המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא זה הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט, ולפיו יש לבחון האם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.
"ניהול הליך קודם בעניינם של הצדדים אין בו כשלעצמו כדי להקים עילת פסלות, ועל המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל ההליך הקודם. בנסיבות מקרה זה חשש כאמור לא קיים", כתבה הנשיאה חיות, והוסיפה: "טענות ערעוריות במהותן, אין מקומן במסגרת ערעור פסלות אלא בהליך ערעורי מתאים; אשר לטענות המערער ביחס להתבטאות של המותב במסגרת דיון קדם משפט כי מדובר בדיון קצר, הרי שההתבטאות כיוונה לכך שלא יהיה מנוס מלקבוע את ההליך להוכחות. אמרה זו, כמו גם עצם פנייתו של המותב אל המערער במהלך הדיון, אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים אשר יצדיק את פסילת המותב".
_____________________________________
