שופטת בית משפט השלום בבאר שבע, שושנה שיטרית, גזרה 3 שנות מאסר על תושב הדרום שהורשע בתקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לאחר שהיכה את סבתו, ככל הנראה באמצעות אבן שהוכנסה לגרב, וגרם לה לחבלות קשות. השופטת גם הטילה עליו קנס בסך אלפיים שקלים ופיצוי לסבתו בסך 5000 שקלים.
על פי כתב האישום, לפני כשנה הוא הכה את סבתו וגרם לחבלות קשות בידיה, פניה וראשה. המקרה ארע לאחר שהנאשם הפך לנטל גדול על הסבתא בימי זקנתה, עד שקצה נפשה בבטלנותו, בעוד היא יוצאת מדי בוקר בשעה מוקדמת לעבודה במפעל למיון תפוחי אדמה. וכך, בבוקר האירוע, ביקשה מהנאשם לעזוב את ביתה לאחר שימצא לעצמו מקום מגורים אחר.
על רקע בקשה זו, שאף לא כללה דרישה מיידית לעזוב את ביתה, עם חזרתה של הסבתא לביתה בשעת ערב מוקדמת של ערב שבת, התנפל עליה הנאשם ותקף אותה באמצעות כלי כהה, כשתחילה הכה בחזקה בראשה ובפניה וכשזו ניסתה להגן על ראשה באמצעות ידיה, פגעו מכותיו בידיה, בפרקי כפות הידיים ובזרועות, תוך שהוא אדיש למצבה במהלך פגיעתו בה ולאחריה.
אולם, השופטת ציינה כי לא הוכח האמצעי בו חבל בסבתו, בהכרעת הדין נקבע כי הגם שנוכח עדות הסבתא בבית המשפט, לא ניתן היה לקבוע קביעה עובדתית מעבר לכל ספק כי הנאשם הכה אותה באמצעות אבן שהוכנסה לתוך גרב. למרות זאת, השופטת קבעה כי השערת הסבתא אינה חסרת בסיס בהינתן אופי החבלות ומיקומן על ידיה, ויותר מכך העובדה כי הנאשם עצמו אישר את כל הפרטים שמסרה בהקשר זה, כי הוא נוהג לאסוף אבנים ולהכניס אותן לתוך גרב ומאחסן את אותן גרביים שבתוכן אבנים בארונית שבחדרו שם מצאה לא פעם אבנים כאלה וזרקה אותן מחלון הבית.
במסגרת הטיעונים לעונש, בתביעה סברו כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם בנסיבות ביצועם, בין 15 חודשי מאסר ועד 36 חודשי מאסר בפועל, ואשר לעונשו עתרה להעמידו ברף הבינוני-גבוה של המתחם. מתחם העונש לו עתרה נומק באכזריות רבה שבמעשי הנאשם, אשר נטען כי נעדר כל חמלה כלפי סבתו, שנוכח עצמת המכות שהכה בה איבדה הכרתה ודיממה על הרצפה, כן נימקה בתוצאות מעשי הנאשם, המתבטאות בחבלות קשות על גופה של הסבתא, ובעובדה שהנאשם לא קיבל אחריות על מעשיו והביא לחקירתה הממושכת כמו גם של בני משפחה אחרים.
בא כוח הנאשם ציין כי בעובדה שהנאשם כפר במיוחס לו, הצטמצמו טיעוני ההגנה לטובתו, וביקש כי בגזרת דינו של הנאשם יביא בית המשפט בחשבון את חוות הדעת הפסיכיאטרית, ועמדת המתלוננת ביחס לנאשם ומעשיו כפי שמצאה ביטוי במהלך עדותה בבית המשפט. וכי אין לזקוף לחובתו של הנאשם את ניהול ההליך, ולמעשה אין לשלול ממנו את ההקלות שניתנות לנאשמים אשר מודים באשמתם וחוסכים מזמנו של בית המשפט.
השופטת שיטרית ציינה בהחלטה כי לא היה מדובר בתגובה רגעית ורגשית, אלה במעשה מתוכנן. "מידת פגיעת הנאשם בערכים המוגנים הינה משמעותית מאוד. מעשי הנאשם חמורים ונמצאים בלב כיעורה של חברה אלימה. מעשיו פגעו לא רק במרקם החברתי אלא גם בתא המשפחתי כעולה מעדותם של הסבתא, דודתו ודודו של הנאשם. הערכים המוגנים שבעבירה הקונקרטית אינם רק שמירה על גופו ובטחונו של כל אדם, באשר הוא, אלא במיוחד שמירה על כבודו, בטחונו וגופו של המבוגר בחברה. מטבע הדברים, האדם המבוגר לא רק שמתקשה יותר להגן על עצמו, אלא הוא מתקשה יותר לברוח, להזעיק עזרה וכל חבלה בו עלולה להוביל תוצאה קשה יותר", כתבה השופטת בגזר הדין והוסיפה: "לא מדובר התגובה רגעית ורגשית מקומית, אלא במעשה שנראה מתוכנן באמצעות כלי כהה שהוכן מראש".
_______________________
