איש מכירות בחברה פרטית העוסקת ביבוא, שיווק והפצה של חלקי חילוף לרכב תבע את החברה בה עבד בלא פחות מ-800 אלף שקלים. שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, דגית ויסמן, ונציגת הציבור, ניצה פרידמן, דחו את טענות העובד וקיבלו בסופו של דבר את גרסת בא כוח החברה עו"ד אלי נחום ופסקו לעובד 402 שקלים בלבד, ובנוסף התובע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך של 7,500 שקלים.
התובע עבד כאיש מכירות בחברה פרטית העוסקת ביבוא, שיווק והפצה של חלקי חילוף לרכב במשך תשע שנים, עד שסיים עבודתו בנסיבות במסגרתן הצהיר כי פניו להקמת עסק פרטי. לאחר עזיבת מקום העבודה, העובד הגיש תובענה שסכומה הכולל הועמד על כ-800 אלף שקלים, ובה הרכיבים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תמורת עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין הפקדות בחסר לקרן הפנסיה, השבת סכומים שנוכו מהשכר ולא הועברו ליעדם, והפרשי דמי הבראה.
על פי התביעה, התובע הועסק תחילה בתפקיד נהג חלוקה וסדרן סחורה. לאחר מכן, במרבית שנות עבודתו, עבד התובע בתפקיד איש מכירות ובנוסף גם בסידור סחורה. עת ביקש התובע להתפטר ולעזוב, הוסכם בין הצדדים כי לתובע ימסר מכתב פיטורים. כעבור חודשיים הוא נפגש עם בעלי החברה, שלאחר אותה שיחה התובע חתם על כתב ויתור וסילוק כנגד קבלת סך של כ-75 אלף שקלים.
שתי שאלות מרכזיות עמדו לדיון, הראשונה האם התובע פוטר מעבודתו בחברה או שמא התפטר מיוזמתו והשנייה, מהו תוקפו של כתב ויתור וסילוק עליו חתם התובע כחודשיים לאחר סיום יחסי עובד ומעסיק. בכתב ההגנה, טען עו"ד אלי נחום כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חתימתו של התובע על כתב הויתור והסילוק. התובע בעצמו הודיע לחברה על התפטרותו, עקב רצונו לפתוח עסק עצמאי, והחברה הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין, לאחר דין ודברים שהתנהל בין הצדדים וכנגד חתימתו על כתב ויתור וסילוק. כמו כן נעתרה לבקשתו כי ימסר לידיו מכתב פיטורים, למרות שהתפטר.
הרכב בית הדין, שדחה את רובה ככולה של התביעה, ציין כי ריבוי הגירסאות של התובע הטיל ספק באמינות עדותו, שלא התיישבה עם יתר הראיות שהוצגו. על פי התרשמות ההרכב מכלל הראיות, סיום עבודתו של התובע בחברה הנתבעת היה בהסכמה הדדית, לאחר שהתובע הביע רצונו לעזוב את העבודה. גם באשר לגבי רכיב הפרשי פיצויי פיטורים דחה בית המשפט את התביעה, וקבע כי "בכל הנוגע לתשלום ששולם לו בגין פיצויי הפיטורים, התובע היה מודע לזכויותיו ובחתימתו על כתב הוויתור, ויתר על תביעה עתידית בעניין זה".
בשל העובדה שבחקירתו מסר מספר גרסאות פתלתלות וסותרות, מצא לנכון בית הדין לעבודה לדחות את רכיב התביעה שעניינו שעות נוספות. בית הדין קיבל בסיכומו של דבר רק את רכיב דמי ההבראה ששולמו לעובד בחסר והורה לחברה לשלם לו 402 שקלים כהפרשי דמי הבראה. משנדחתה מרבית התביעה מצא לנכון בית הדין לחייב את העובד בתשלום הוצאות בסך 7,500 ש"ח.
______________________
לצפיה ודירוג כבוד השופטת דגית ויסמן
______________________
