בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה בשבוע שעבר את תביעתה של ה"מיסטיקנית" יפה ורשבסקי כנגד "רדיו ללא הפסקה".
התביעה הוגשה במאי 2015, אז טענה ורשבסקי כי פוטרה שלא כדין ודרשה לקבל פיצוי בסך של קרוב למיליון שקלים בגין זכויות הנובעות מיחסי עבודה: שכר עבודה, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ואחוזים מן ההכנסות בגין פרסומות בתכנית.
תחנת הרדיו טענה מנגד כי בין הצדדים לא חלו יחסי עבודה.
ורשבסקי מעניקה שירותים כ"מיסטיקנית" ו"מתקשרת" למעלה מ-25 שנה, ושידרה ברדיו במשך שתי תקופות, האחת משנת 2004 ועד 2009, אז היתה אחת מהמומחים ב"קו המומחים" של תחנת הרדיו.
תחנת הרדיו פרסמה שמות של מומחים, ומאזינים שהיו מעוניינים בכך היו מתקשרים ונהנים מייעוץ טלפוני במחיר מוזל, הרדיו נהנה מהכנסות מן השיחות והמומחה זכה לפרסום ופניות אליו.
פוטרה בשיחת טלפון
בתקופה השנייה, החל בחודש ינואר 2010 שידרה ורשבסקי שעת שידור שבועית, ארבע שעות בחודש.
שעת השידור השתנתה לאורך התקופה.
בין הצדדים לא נחתם כל חוזה להסדרת ההתקשרות ביניהם.
הודעה בדבר ניתוק היחסים נמסרה לורשבסקי בשיחת טלפון על ידי מנהל התוכניות בתחנת הרדיו. לטענת תחנת הרדיו, ישנם שישה שדרנים ושדרניות המשדרים ברדיו ללא תמורה, כאשר בין היתר הוזכר שמו של עו"ד שפטל.
עוד טענו בתחנה כי ורשבסקי הפיקה רווח, ככל הנראה פרסום, מהשתתפותה בקו למומחים וכתוצאה מהשידור בתחנה.
עוד טענו כי ורשבסקי שילמה בעד פרסום בעיתונות, והשתתפה בתכניות טלוויזיה מבלי לקבל תשלום בעד השתתפותה.
בית הדין בחן האם בין הצדדים התקיימו יחסי עובד – מעביד, לפי "מבחן ההשתלבות".
בין הצדדים לא נכרת כל חוזה, לא חוזה עבודה ולא חוזה אחר.
ורשבסקי העלתה טענה כי ניסים משעל, שהיה יו"ר הדירקטוריון אמר לה כי תקבל שכר עבור שעות השידור, אך היא נמנעה מלהעיד את משעל, ולכן טענה זו לא הוכחה.
עוד קבע בית הדין כי ורשבסקי שידרה את תכניתה במשך שנים רבות מבלי שקיבלה שכר. ורשבסקי הבהירה כי המשיכה לשדר למרות אי קבלת שכר משום ש"נדבקה בחיידק הרדיו" וכן בשל הפרסום לו זכתה באמצעות שידוריה.
בית הדין הוסיף כי השימוש שעשתה ורשבסקי במתקני הרדיו לשם השידור אינו מהווה ראיה לקיומם של יחסי עובד-מעביד.
ורשבסקי טענה בנוסף לכך כי קיבלה תלושים לחג והוזמנה להרמת כוסית, מה שמעיד על השתלבותה במערך האורגני. כך התנהלה עדותה ביחס לנושא זה:
"ש. איך הוזמנת להרמת כוסית?
ת. היה שלט ברדיו שכל עובדי הרדיו מוזמנים להרמת כוסית ומאחר שאני עובדת הוזמנתי באופן אוטומטי.
ש. להרמות כוסית הופיעו עוד שדרים?
ת. כן.
ש. דידי הררי היה?
ת. לא תמיד פעם כן ופעם לא. לא כל שדר הגיע באופן גורף.
ש. מומחים נוספים מקו המומחים הגיעו?
ת. גם מומחים הגיעו להרמת כוסית, חלקם."
תחנת הרדיו טענה כי להרמת כוסית מוזמנים לא רק עובדי הרדיו וכי תלושי חג מוענקים למרואיינים שונים וגם למנקה שהיא עובדת קבלן. מנכ"ל התחנה העיד כי העניק לורשבסקי תווי שי באופן חד פעמי, משום ש"הרימה קול צעקה" לאחר שלא קיבלה תלושים ועל מנת למנוע מהומה במהלך הרמת הכוסית החליט להעניק לה תלושים.
לאור זאת קבע בית הדין כי גם אינדיקציה זו לא מלמדת על יחסי עבודה בין הצדדים.
בנוסף, טענה ורשבסקי כי הוציאה תעודת עיתונאי וכי קיבלה כרטיס מהתחנה להופעה של רמי קליינשטין.
אלא שתעודת העיתונאי הופקה על חשבונה וביוזמתה, ואת הכרטיסים חילקו ללא קשר לטיב יחסי העבודה, ולכן גם אלו לא מלמדים על יחסי עבודה.
לסיכום קבע בית הדין כי ורשבסקי לא עמדה בנטל להוכיח כי התקיימו בה סימנים של עובדת שכירה. היא אומנם שידרה מאולפני הרדיו, קיבלה שלט לחניון ומפתחות למבנה, אך לא הוכיחה כי היה פיקוח על תוכן שידוריה.
"התובעת לא הוכיחה שהיא השתלבה במערך הארגוני של הנתבעת: היא לא עמדה לרשות הנתבעת בזמני כוננות, לא החליפה שדרנים אחרים, לא ביצעה משימות למעט שידור תכניתה בת השעה פעם בשבוע".
מאחר ולא הוכח כי ורשבסקי היתה עובדת של תחנת הרדיו, התביעה נדחתה על כל חלקיה.
