תבעה את השווארמיה: "צילמו אותי עם אוכל בפה"

בית משפט השלום בבאר שבע דן לאחרונה בתביעה שהגישו אם וביתה, כנגד אחים נטע בע"מ, המחזיקה של 'שווארמה מקס' בבאר שבע.
באוגוסט 2009 סעדו האם והבת במסעדה. לטענתן תוך כדי הזמנת הארוחה צולמו על ידי אישה שלא הכירו ולאחר מכן התברר כי תמונה של האם הופיעה על גבי אוטובוסים של תחבורה ציבורית בבאר שבע, כשפיה מלא אוכל. כמו כן הופיעה התמונה במקומון 'שבע'.
לטענת האם, שיוצגה על ידי עו"ד ענת נוי פרי, היא סימנה לצלמת בידה להפסיק לצלם, היא סברה כי מדובר בצלמת פרטית המחלקת תמונות לסועדים ולא הבינה כי מדובר בצילום לצורכי פרסום. עוד טענה כי מדבר בתמונות מבזות ומשפילות, וכי בעקבות הצגת התמונות על גבי אוטובוסים היא סבלה מהערות של אנשים ומכרים, מעלבונות ומיחס שלילי והדבר גרם לה למבוכה וצער. לטענתה גם בנה סבל מן הפרסום שכן חבריו צחקו עליו.
לטענת האם מדובר בפרסום לצרכי מסחר ורווח. המסעדה לא קיבלה הסכמה לפרסום התמונות ובכך הפרה את חוק הגנת הפרטיות ואף עשתה עושר ולא במשפט. את סכום התביעה העמידה על 200 אלף שקלים.
את המסעדה ייצג עו"ד אבי פרץ, שטען בשמה כי דין התביעה להידחות, מכיוון שלא היה בתמונות דבר מבזה או פוגע. התמונות לא היו בלבוש שאינו מכובד או בעירום. עוד טענו כי התובעות אינן מפורסמות או ידועות ועל כן לא הייתה לה כל כוונה לפרסם את תמונתן, אלא ניסו להפיץ לציבור את השירות הטוב שנותן צוות המסעדה ואת קיומו של ציוד מכאני חדש. בנוסף, טענו כי התובעות לא התנגדו בזמן אמת לצילום ולא פעלו למחיקת הצילומים באופן מיידי.

השופטת נעם חת מקוב פתחה בכך שהתובעות לא עמדו בנטל הראיה להוכחת הפרסום במקומון 'שבע', מאחר והעדויות בנוגע לפרסום זה היו לא ברורות. כמו כן אף אחד מהצדדים לא הציג את הפרסום המדובר.
לגבי הפרסום באוטובוסים, מצאה השופטת כי אכן היה בו כדי להשפיל ולבזות את האם וכי השימוש נעשה לשם רווח, ועל כן נפגעה פרטיותה. השופטת ציינה כי הצדדים הרבו לעסוק בשאלה אם פיה של האם היה מלא אוכל ומאיזה צד ואם יש בכך ביזוי והשפלה. לדעת השופטת השאלה אינה חשובה במיוחד, וכי בכל אופן יש בתמונה משום השפלה. "אני סבורה כי עצם פרסומה של תמונה ענקית של התובעת, על גבי אוטובוס יכולה להיות משפילה עבורה ככל שלא רצתה להיות מזוהה עם פרסומות בכלל ועם פרסום הנתבעת בפרט".
השופטת דחתה גם את טענת המסעדה לפיה המצולמות אינן מפורסמות ולכן לא הייתה כוונה לפרסם אותן. "אכן לא זהותה של התובעת משמעותית, אולם התובעת כלקוחה הפוקדת את המסעדה, היא בעלת ערך מוסף, להבדיל מצילום המסעדה ריקה.  הרי לא היה קושי לזמן את הצלמת לפני שעות הפתיחה על מנת לצלם את העובדים והציוד ולמרות זאת החליטה הנתבעת לזמן את הצלמת בשעות הפעילות והדבר נעשה במכוון ולתכלית מסוימת".
בסיכום הדברים קיבלה השופטת את עיקר התביעה, והעמידה את סכום הפיצוי על סך 20 אלף שקלים.