ראש עיריית אופקים לשעבר, עו"ד יאיר חזן, תבע את עו"ד רונן אשר בטענה כי האחרון חייב לו 134,053 ש"ח עבור השתתפות בשכר טרחה, בהתאם להסכם בין הצדדים.
עו"ד אשר הוא בעל ניסיון רב בתחומי הנדל"ן, לרבות פרויקטים של תמ"א 38. בזמנים הרלוונטים לתביעה, עסק אשר בייצוג חברת יובל בניה ונכסים בע"מ, אשר קידמה וביצעה פרויקטים של תמ"א 38, ובינו לבין החברה היה הסכם שכר טרחה, לפיו הוא זכאי לשיעור של 1.5% + מע"מ ממחיר מכירה של כל דירה שתימכר, כאשר שכה"ט ייגבה מהדיירים, אלא אם הוראות הדין יאסרו זאת, או אז יהיה זכאי מאת החברה להפרש שבין השכר הנ"ל לכל סכום שקיבל מהדיירים.
בחודש מרץ 2014 התחלפה השליטה בחברה ובעל השליטה החדש פעל כדי לשתף את עו"ד חזן, התובע, בייצוג החברה בפרויקטים. לצורך כך הוא יזם פגישה בין שני עורכי הדין בה הוצג עו"ד חזן כמי שמתמחה בתחום הנדל"ן. אשר התבקש לשתף את חזן בייצוג החברה ובשכר הטרחה בפרויקטים.
לגרסתו של אשר, לאחר שסירב לכך הופעל עליו לחץ כבד מצד בעל השליטה, עד כדי רמזים שאם לא יעשה כן, תופסק ההתקשרות שלו עם החברה. בלית ברירה, הסכים אשר לשיתוף בייצוג ובשכר הטרחה ובעקבות כך, נכרת הסכם קצר בין שני עורכי הדין לייצוג משותף של החברה בשני פרויקטים בעיר יהוד.
חסר כל ניסיון
שני הסעיפים המרכזיים בהסכם קובעים כי "חלוקת העבודה בין הצדדים תהא בחלוקה שווה, ככל הניתן", וכי "כל אחד מהצדדים יהא זכאי למחצית (50%) מכל שכר טרחה שיתקבל". לאחר חתימת ההסכם, העביר אשר לחזן מספר מטלות באחד הפרויקטים, כשהעיקרית מתוכן הייתה טיפול בתיקון צו רישום הבית המשותף.
לטענתו של אשר, הסתבר כי חזן חסר כל ניסיון בתחום הנדל"ן וכי הלכה למעשה נדרשו אשר ועורכת דין ממשרדו, ללמד ולהדריך אותו בכל פעולה פשוטה, ובסופו של דבר אף נאלצו לבצע ולהשלים את מרבית הנדרש לצורך צו התיקון בכוחות עצמם ועקב כך הבקשה לתיקון צו רישום הבית המשותף הוגשה רק בשלהי חודש פברואר 2015 ולא הרבה קודם לכן.
עו"ד חזן טען כי אשר לא פנה אליו ליידע אותו בדבר תיקון צו הרישום או כי יש צורך בביצוע עבודה נוספת וכי רק בחודש ינואר 2016, עת מונה כיועץ משפטי פנימי של החברה, התגלה לו שבוצעה עבודה משפטית נוספת על הפרויקט וכי אשר אף מכר את מרבית הדירות בפרויקט, תוך גריפת שכר הטרחה לכיסו מבלי שיידע את חזן על כך. בשלב זה דרש לקבל את חלקו בשכר הטרחה.
אין מחלוקת כי נכון לחודש אפריל 2016, נמכרו 12 דירות, כאשר שכר הטרחה שקיבל עו"ד אשר עקב כך עמד על 301,452 ש"ח ואילו שכר הטרחה שקיבל עו"ד חזן עמד על 33,345 ש"ח.
התביעה התבררה בבית משפט השלום בפני השופט יאיר דלוגין. את עו"ד חזן, התובע, ייצג עו"ד שמעון בן נעים, ואילו את הנתבע, עו"ד אשר, ייצג עו"ד ליז חליוה.
גרסת הנתבע יותר אמינה
השופט הסביר בתחילה כי הפרשנות הברורה של ההסכם הנה כי תנאי לכך שהתובע יקבל מחצית משכר הטרחה, הנו כי יבצע כ-50% מהעבודה. עוד הסביר השופט כי מטרתן של המילים "ככל הניתן" בהסכם, היא לסמן כי מאחר וקשה להגיע לחלוקת עבודה מתמטית מדויקת כאשר שני עורכי דין עובדים על אותו פרויקט יחד, כל צד יהא זכאי לשכר שווה אם כל אחד יבצע בקירוב חצי מהעבודה.
"סיפא זו לא באה, אפוא, לסמן כי הנתבע יקבל 50% מהשכר בכל מקרה", סייג השופט, "גם אם יבצע אחוז נמוך בהרבה מכך מתוך העבודה הנדרשת בפרויקט. לו רצו הצדדים בהסדר מסוג זה, היו צריכים לרשום זאת במפורש בהסכם".
לדברי השופט חומר הראיות מוכיח כי עו"ד אשר ביצע חלק ניכר ביותר מהעבודה בפרויקט. תצהיריו, עדיו ועדויותיהם בקשר לעבודה שבוצעה בפועל, אמינות בעיניו ולא נסתרו על ידי עו"ד חזן.
לפיכך, המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה האם הנתבע, עו"ד אשר, מנע מעו"ד חזן לתת את חלקו בביצוע העבודה. חזן טען כי אשר לא עדכן אותו אודות רישום צו הבית המשותף וביצע את המשך העבודה מאחורי גבו.
השופט קבע כי, "הוכח לפני כי טענת התובע, שלפיה הנתבע לא עדכן אותו אודות רישום צו הבית המשותף, הנה טענה שאינה אמת".
השופט התכוון לחקירתו הנגדית של עו"ד חזן, בה הוצג בפניו הודעת מייל ששלח לו אשר, עם רישום צו הבית המשותף. חזן אישר בחקירתו כי קיבל את המייל וידע על תיקון צו הרישום.
"עובדה זו, לא רק פוגעת במהימנות של התובע, אלא גם פועלת לרעתו בשאלה העיקרית שעומדת לדיון, היינו בשאלה, באחריות מי העובדה שהנתבע לא ביצע דבר מהעבודה המשפטית שהייתה נדרשת בפרויקט".
לדעת השופט על חזן הייתה מוטלת אחריות לעקוב אחר הבקשה לתיקון, בפרט שיעד היטב כי עוד נכונה עבודה רבה לאחר מכן. "לא צריך להיות מומחה לתמ"א 38 כדי לדעת שלאחר שטופל נושא צו הרישום מתקדמים בשאר הנושאים המשפטיים הנדרשים התובע גילה, אפוא, אוזלת יד בשלב זה וחוסר אכפתיות ביחס לפרויקט, למרות שלקח על עצמו לייצג את החברה".
לאור כל זאת, פסק השופט כי עו"ד חזן זכאי לסכום מגוחך של 134 ש"ח, אך מיד ציין כי, "בנסיבות אלה, יש לראות בתביעה כמי שנדחתה למעשה והנתבע זכאי להוצאות משפט. לפיכך, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד ריאלי וסביר, בסך של 15,000 ש"ח". (ככל הנראה מדובר בטעות סופר, והכוונה היא שהתובע ישלם לנתבע. א.י)
לפסק הדין המלא לחצו כאן
